מסמך מרתק...הגשש החיוור נכנס לשותפות בהפקה האגדית של "סיפורי פוגי" של להקת כוורת. מידע זה אינו ידוע ברבים (ראו ...

מסמך מרתק...הגשש החיוור נכנס לשותפות בהפקה האגדית של "סיפורי פוגי" של להקת כוורת. מידע זה אינו ידוע ברבים (ראו תיאור מתוך ויקיפדיה שבו אין איזכור לשותפות עם הגשש החיוור). מדובר על מסמך עם ערך היסטורי עם מידעמעניין ויחודי שבו הלהקה האגדית של הגשש החיוור הייתה למעשה מהבעלים של האלבום החשוב והמרכזי של להקת כוורת. כפי שכתוב: "סיפורי פּוּגִי הוא אלבום הבכורה של להקת כוורת. האלבום נחשב לאחד האלבומים החשובים ביותר במוזיקה הישראלית בכלל וברוק הישראלי בפרט, והניב להיטים רבים".

על המסמך חתום דשא פשנל משני צדדיו אחד בכובע של הגשש החיוור והשני כמפיק של כוורת.

נדיררררר!!!!

מתוך ויקיפדיה:

סיפורי פּוּגִי הוא אלבום הבכורה של להקת כוורת. האלבום נחשב לאחד האלבומים החשובים ביותר במוזיקה הישראלית בכלל וברוק הישראלי בפרט, והניב להיטים רבים.

"סיפורי פוגי" היה אלבום הבכורה של להקת כוורת, שעברה גלגולים שונים לפני שהתגבשה כקבוצה. לפני הקלטת האלבום הקליטו חברי הלהקה השונים ומשתתפים נוספים שירים שלא במסגרת אלבום. רבים משירים אלו מצאו את דרכם לתקליט בסופו של דבר, בביצוע ההרכב הסופי של הלהקה. 

עיקר האלבום התבסס על האופרה "סיפורי פוגי" שהקליט סנדרסון בשנת 1972 יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל, בהם גידי גוב, אלון אולארצ'יק ואפרים שמיר שהפכו לחברי הלהקה, בנוסף למירי אלוני, מנחם זילברמן, דייוויד שאנן ותמי עזריה שלא היו חלק ממנה בסופו של דבר. אברהם דשא (פשנל) שהחתים את הלהקה והפיק את האלבום, דרש לפרק את מבנה האופרה כדי להפוך את האלבום לקליט ונגיש יותר לקהל.

שירי האלבום

את רוב השירים באלבום כתב והלחין דני סנדרסון, כאשר לעיתים הצטרפו אליו חברי להקה אחרים במילים או בלחן. סנדרסון וחברי הלהקה היו אחראים גם להפקה המוזיקלית. השירים התאפיינו ברובם בהומור נונסנס, משחקי מילים וסיפורים לא ריאליסטיים. עם זאת נכללו בו שירי אהבה ונושאים רציניים יותר. המוזיקה באלבום נעשתה בהשראת להקות הרוק של שנות ה-60 בחו"ל, בייחוד הביטלס, האחים אולמן ומובי גרייפ.

השיר "לא ידענו מה לעשות", נלקח מתוך "אופרת פוגי". השיר "המגפיים של ברוך" הופיע מוקדם יותר ביצירה של סנדרסון שקדמה לאופרה, "הסיפור המחריד על הילד מברזיל"[1][2]. "יוסי מה נשמע" הוא קטע כליי שסנדרסון הלחין בתור תרגיל בגיטרה, אשר נועד ללמד את מחליפו בלהקת הנח"ל, יהודה עדר, לנגן בסגנונו הייחודי (לימים עדר חבר אל סנדרסון להקמת להקת "דודה"). השיר "ביום ובלילה" התבסס על שיר בשם "The Cold Shoulder" שסנדרסון כתב יחד עם חברה בשם מליסה קונל בעודו בן 15. השיר בוצע בזמנו על ידי להקתם של השניים, "הקטקומבות", אותה הם הקימו בזמן לימודיו של סנדרסון בתיכון בארצות הברית. ראשיתו של השיר "ילד מזדקן" היה ב"פינות פוגי" בתוכניתו של דורי בן זאב בגלי צה"ל, שנקרא במקור "פוגי מתחשמל". אלון אולארצ'יק טען כי הלחן יפה מכדי להתבזבז על מערכון וכתב לו מילים חדשות ורציניות, חריגות ביחס לשאר האלבום, הקליל יותר באופיו. השירים "יו יה" ו"פה קבור הכלב", לדוגמה, מתבססים על כפל משמעות בפתגמים עבריים ויוצרים משחקי מילים המשנים את משמעותם המקובלת. השירים "המגפיים של ברוך" ו"שיר המכולת" היו למעשה המשך של המערכונים מאופרה שלא הוקלטו באלבום אך בוצעו בהופעות.

עטיפת האלבום, אשר באופן חריג לאלבומים ישראלים מהתקופה לא הציגה את חברי הלהקה (תצלום של חברי הלהקה מופיע בעטיפה האחורית), צוירה על ידי איתמר ניומן, חבר של סנדרסון.

קבלת האלבום

האלבום יצא בסוף שנת 1973, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. לפני המלחמה לא זכו השירים "שירות עצמי" ו"פה קבור הכלב" מתוך האלבום להצלחה ברדיו, וההומור של חברי הלהקה התקבל כיוצא דופן ובלתי מובן, אך לאחריה התקבל האלבום בהצלחה עצומה, הן מבחינה ציבורית והן מבחינה מסחרית. האווירה הקלילה וההומוריסטית של האלבום התקבלה באהדה בקרב הציבור הישראלי לאחר טראומת המלחמה, והופעות הלהקה בקרב חיילי מילואים זכו אף הן להצלחה גדולה. עד מהרה הפכו הופעות הלהקה ללהיט והאלבום עצמו נמכר כבר בשנה הראשונה ב-70,000 עותקים, כשעד סוף שנות השמונים נמכרה גרסת התקליט ביותר מ-140,000 עותקים, מה שהפך אותו לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית.[3]

גם ברדיו זכו השירים לפופולריות רבה, בהם "המגפיים של ברוך" (שאף זכה בתואר שיר השנה של קול ישראל ושל גל"צ באותה שנה[4]), "שיר המכולת" (מקום שלישי במצעד גל"צ 1973), "ילד מזדקן", "פה קבור הכלב" (מקום 16 באותו מצעד), "יו יה", ועוד. בעקבות הצלחת האלבום וההופעות זכתה להקת כוורת בתואר "להקת השנה" של קול ישראל.