כתב-יד ("ביכל"), מאמרי האדמו"ר רבי שלמה זלמן מקאפוסט, בעל ה"מגן אבות" - תרכ"ז-תרל"ט - מאמרים שלא נדפסו

כתב-יד ("ביכל"), מאמרי האדמו"ר רבי שלמה זלמן מקאפוסט, בעל ה"מגן אבות" - תרכ"ז-תרל"ט - מאמרים שלא נדפסו
כתב-יד ["ביכל" חב"די], העתקת מאמרי חסידות שנאמרו על ידי האדמו"ר רבי שלמה זלמן שניאורסון – בעל ה"מגן אבות" מקאפוסט, בשנים תרכ"ז-תרל"ט [1879-1867].
ב"ביכל" נעתקו 22 מאמרים של האדמו"ר רבי שלמה זלמן שניאורסון, ה"מגן אבות" מקאפוסט. תשעה מהם הם מאמרים שנאמרו בחג השבועות.
חלק מהמאמרים שלפנינו הם העתקות מכתב-ידו של האדמו"ר, מאותם מאמרים שנדפסו מאוחר יותר בשנת תרס"ב בסדרת ספריו "מגן אבות", וחלקם הם מכתיבתו של אחד השומעים (או העתקה מכתיבתו של אחד השומעים).
מתוך המאמרים שהם מכתיבת אחד השומעים ישנם מאמרים שלא נדפסו כלל בסדרת הספרים "מגן אבות", ואינם ידועים.
בדף כח/2, בסיום אחד המאמרים, נכתב: "שמענוהו אור ליועש"ק תזו"מ [ =ליום ערב שבת קודש תזריע ומצורע] ד' אייר תרל"ו, ואמרו באורך ביו"ט האחרון של פסח תרל"ו".
בתחילת ה"ביכל" מופיע דף עם "לוח המפתחות מהדרושים שבכרך זה".
בהקדמה לכרך הראשון של סדרת הספרים "מגן אבות" (ברדיטשוב תרס"ב), כותב המו"ל, בן המחבר על מאמרי אביו: "רוב דרושיו לאלפים נמצאים על פני תבל מהרושמים השומעים שרשמו דברי קדשו... ועוד מצאתי דרושים שהיו אצל אאמו"ר נ"ע מרשימות השומעים המובהקים, והיו למראה עיני אאמו"ר נ"ע, והוא הגיהם ותקנם בכי"ק... ועשינו זאת כרך שביעי". חלק מהמאמרים שלפנינו לא נדפסו גם בכרך השביעי.
לכתב-היד מצורפים קונטרסים בכתב-יד שהועתקו בהם מאמרי האדמו"ר מקאפוסט, בשפת היידיש. תוכן רוב המאמרים שבקונטרסים לא נדפס. אליהם צורף גם קונטרס עם העתקת מאמר של האדמו"ר ה"צמח צדק" (מאמר זה נדפס).
האדמו"ר רבי שלמה זלמן מקאפוסט (תק"ץ-תר"ס), היה נכדו ותלמידו המובהק של ה"צמח צדק" מליובאוויטש. לאחר פטירת ה"צמח צדק", הכתירו רוב חסידי חב"ד לאדמו"ר עליהם את רבי יהודה ליב (מהרי"ל) מקאפוסט (אביו של רבי שלמה זלמן), בנו המפורסם של הצ"צ. אך רבי יהודה ליב נפטר בחשון תרכ"ז, כחצי שנה לאחר פטירת אביו הצ"צ. לאחר פטירתו התמנה בנו רבי שלמה זלמן לרבם של חסידי חב"ד-קאפוסט. לאחר פטירתו נדפס חלק קטן ממאמריו בסדרת הספרים "מגן אבות", שבעה כרכים (ברדיטשוב תרס"ב).
הרבי מליובאוויטש אמר על מאמרי ה"מגן אבות" שהם "געשמאקע מאמרים" [=מאמרים ערבים]. על הגותו המיוחדת המעמיקה, כתב הסופר איש הרוח, ר' הלל צייטלין, במכתב לידיד: "איעצך להשיג את הספר "מגן אבות" מהצדיק מקאפוסט, וללמוד שם בעיון בהגבהת הלב, את המאמרים על פסוק ויכל אלוקים... וביחוד את הדרוש לפרשת שמיני, שמאחד הוא מסר נורא עם שעשוע חב"די מסתורי שקשה למצוא כמוהו. אם תקרא כל אלו המאמרים לא בהעברה בעלמא כפי שנוהגין, כי אם בעיון עמוק בהדרגה ובסדר, מובטחני שישיב לי תודה עמוקה בעד עצתי זאת" (הרב, ליקווד תשע"ה, עמ' תשנג).
[2], קכט דף (כתב-היד) + [148] דף (קונטרסים). הדפים כתובים משני צדיהם (דפי כתב-היד הופרדו זה מזה). גודל ומצב משתנים (רוב הדפים במצב טוב-בינוני).
-----------
ה"ביכל" החב"די
בערך משנת תק"ן ואילך, קרוב למאה וחמישים שנה, היה ה"ביכל" החב"די חלק בלתי נפרד מההויה החסידית החב"דית בערי ועיירות בלרוס (רייסין). על דרכי היווצרותו של ה"ביכל", ועל תפוצתו, מספר החוקר הביבליוגרף רבי חיים ליברמן באחד ממאמריו, ואלו דבריו:
"...יצרה חב"ד שיטה של מעתיקים או "כותבים" ("שרייבער" בלשון חסידי חב"ד). לראשונה בליאזנא, ערש חסידות חב"ד, אחרי כן בליאדי... מאוחר יותר בליובאוויטש... שם ישבו מעתיקים, שהעתיקו את תורותיו של הרבי, שנאמרו קודם לכן בעל-פה לפני החסידים.
הסדר בזה היה כך: בשבתות וימים טובים, ובהזדמנות גם בימות החול, היה הרבי אומר תורה לפני החסידים. אחר שבת ויו"ט היה הרבי מוסר תורה זו גופא, כתובה בכתב-ידו, למעתיק הראשי. הלה העתיקה, החזיר את כתב היד לרבי, והשאיר לעצמו את העתקתו, שממנה עשה אחר כך מספר העתקות בכתב ידו שלו, ומכרם לחסידים. אם לא הספיק לו הזמן למלאות את כל הדרישות לרכישת העתקה, והחסידים היו נחפזים לחזור לעריהם, היה מוסר למעתיק משנה. הללו גם הם עשו העתקות ומכרו לכל הרוצה. חסיד שלא השיגה ידו לקנות העתקה, התכבד, ישב וטרח והעתיק בעצמו מאחת ההעתקות שהשיג.
את החסיד שחזר לביתו ותורה חדשה בתיקו, פגשו החסידים דמתא [=מבני עירו], שהמתינו לשובו, וכמובן נאלץ לאפשר לכל הרוצה להעתיק את התורה לעצמו... חסיד שנתקבצו אצלו במשך הזמן מספר הגון של תורות, מסרם לכריכה, וכך נוצר ה'ביכל', ובדרך זו אצר לו כל חסיד, במרוצת השנים, ספריה של מאמרי חסידות..." (אהל רחל, ג, עמ' 26).
זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהגיע מבית חב"די, הקדיש בזכרונותיו פרק מיוחד בשם "ספריתו של אבא", וכך כותב: "ספריתו של אבא ספריה רגילה היתה, ספרית בעל-בית תורני, אבל הספרים שהיו בביתו לא מקריים היו ולא רק לנוי. ספרי חיים היו הם לאבא, ונחוצים לו, ספר ספר בזמנו, וספר ספר וערכו...
ולמעלה, על הארון, בתכריך מיוחד נשמרו קונטרסים בלתי מכורכים של דא"ח (דברי אלהים חיים). אלה היו קונטרסים של דברי חסידות, כתובים בידי המעתיקים, שסבא היה מביא מבית הרבי בשובו מלאדי, או 'החוזר' היה מביאם שנה בשנה בבואו לביקורו המסרתי, וסבא היה נוהג ללמוד מהם עם אבא, כשאני יושב ומאזין. מה נחקקו בלב האותיות המעוגלות המזהירות כפנינים והרצות על פני השורות המקומרות כקשתות..." (כוכבי בקר, עמ' 9-16).