מכירה פומבית 160 חלק א' אמנות ישראלית ובינלאומית
30.1.16
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל

המכירה הסתיימה

פריט 171:

מיכל נאמן
נ. 1951

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 

הערכה:
$ 10,000 - $15,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

נ. 1951
, 1995 , The Place of Facelessness
שמן על בד, 150X120 ס”מ,
חתום ומתוארך.

בשנות ה-80 נטשו מיכל נאמן ותמר גטר את השימוש בתצלומים (כמו מורם רפי לביא), כנראה בהשפעת גל הציור ששטף את העולם, ויחד עם הציור חזרה ליצירתם גם המטפורה. נאמן החלה לצייר ממש, דימויים וסמלים, במכחול ובצבע אך הנושא המרכזי ביצירתה המשיך להיות חוסר היכולת להכיל עולם ולייצגו במערכת סימון אחת ושאיפתה להימנע מאמירה אחדותית וחד-ממדית עמדה בעינה והביאה אותה לפיצול של דימויים וליצירת דמויות כלאיים (”מפלצות” כדבריה) של דימוי ומילה. נאמן ציירה את הכישלון לייצג ועשתה זאת בתפיסה קולאז’יסטית ובאמצעות הנגדה של דימויים. גם ציוריה החדשים נשענו על חיבור של חלקי דימויים וטקסט ל”משפטים” שהעידו על כישלון היכולת לצרף חלקים לשלם וליצור רצף נהיר ומובן. העץ שעל ענפיו יושבים זאבים למשל, המופיע ברבים מציוריה, הוא דימוי מן הפסיכואנליזה: איור ששירבט מטופל של פרויד כדי לתאר חלום רע שלו, שהיה בעיני נאמן התגלמות הסיוט הפנימי במערכים שונים של דימויים ושפה. בציוריה מן השנים האחרונות היא חושפת את תהליך הציור באמצעות ציור מועדיהן של כל פעולות הציור על הציור עצמו ושימוש בנייר דבק (מסקינג-טייפ) לסימון קווים ישרים שתאריכי הפעולות רשומות עליהם.
רצועות הדבק המודבקות הופכות לקליפה ולמעין ”חבישה” של הציור ובין השכבות, המשפטים הכתובים והדימויים המוחבאים מפעפעות זליגות של צבע. הציור כולו נהיה לגוף – מזיל דם כמו איקונה של מדונה, משתין, נוטף חלב, מתייבש, מזדקן ואוצר את זיכרון התהוותו. כל ההתרחשויות הללו עורכות דו-שיח עם הדימויים ועם המשפט הכתוב בכל אחד מן הציורים וכולם יחד מייצרים מערכת מרובדת ועשירה של משמעויות.
יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010 , עמ’ 362 .

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא