מכירה פומבית 160 חלק א' אמנות ישראלית ובינלאומית
30.1.16
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל

המכירה הסתיימה

פריט 132:

אורי ריזמן
1924-1991

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נמכר ב: $64,000
הערכה:
$ 50,000 - $70,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

1924-1991
סימטא בירושלים, שנות ה – 70 ,
שמן על בד, 92X73 ס”מ,
חתום.

מלווה באישור מקוריות חתום ע”י בינג’י רעיף, קיבוץ כברי.

אוֹרי ריזמן היה אמן התִמצות - אשף הצבע והקומפוזיציה, והציור שלפנינו הוא נוף ריזמני טיפוסי: שמים כחולים, גגות אדומים ושביל הולך וצר המשרת את האשליה הפרספקטיבית שנוצרת בין שדות צבע אוטונומיים. לציור הנוכחי, ”סמטה”, לפחות ארבע גרסאות דומות (ראו תמונות מס’ 38 - 36 בספר ”אורי ריזמן: רטרוספקטיבה” בהוצאת מוזיאון תל אביב), אך הציורים שבסדרה הם אינם תאומים זהים אלא ביטוי לתהליכי חיפוש וגישוש של הצייר אחר ציורו: פעם השביל אפור ופעמים אחרות צהוב או ירוק; פעם החומה מימין צהובה ופעמים אחרות היא נתונה בצבעי אוכּר או כתום; פעם ישנו גג אחד ובפעמים אחרות שני גגות. השוואה בין ציורי הסמטאות תגלה יותר מכל את מחויבותו של ריזמן לציור עצמו – לא לטבע, לא להתבוננות ולא למוסכמות הציור המימטי, אלא למאמצו של הצייר אחר ניסוחם המדויק ביותר של הצורה, הצבע, ריצוד הגוונים, מידת האטימות והשקיפות של המשטחים וכן של ערכים ציוריים עצמאיים אחרים ויחסיהם כלפי עצמם במסגרת המֶחבר המשותף והתמציתי. על תהליך הרדוקציה שבלב שפתו הציורית אמר ריזמן: ”בתמונותיי שואף אני לבטא באמצעים הפשוטים והנקיים ביותר, שהם למעשה קו, צבע ורטט של מכחול או סכין, את היחס הפיוטי הקיים בין האדם ליקום. יחס כזה אני חש בשדותינו, בין משטחי הצבע הגדולים והרחבים, במפגשים רוחניים שבין אדמה ושמים, בדרכים המתחילות לידינו ונגמרות אי שם באין סוף, ובדמותו של האדם והתייחסותה אל החלל. משום כך איני מייחס חשיבות רבה לפרטים; חשובה לי התנוחה. תנוחתו של האדם ותנוחתו של הנוף. בתנוחה ומגעה עם סביבתה באים לביטוי שורשם ופנימיותם של הדברים. לכן מצייר אני את התנוחה ומשתדל להפוך בעזרתה מצבים רגעיים לנצחיים” (מצוטט בתוך: ”אורי ריזמן: רטרוספקטיבה”, מוזיאון תל אביב, עמ’ 45 ). דבריו של ריזמן תקפים בהחלט גם לציור הנוכחי. ואפשר גם שהציור ”סמטה” שלפנינו הוא חלק מאותם ציורים בנושא ”אישה-נוף” בו עסקו בעיקר אורי ריזמן ומיכאל גרוס (ובצורה מעט שונה גם אליהו גת). נושא זה ממזג את ”תנוחתו של האדם” ואת ”תנוחתו של הנוף”, אם לנקוט במילותיו של ריזמן, לכדי מערך טופוגרפי של גוף האישה, או לכדי מבנה אנטומי נשי של הנוף . על רקע האפשרות ל”אישה-נוף” הביטו בציור שלפנינו, ונסו להקביל את החומות שמשמאל ומימין לירכיה של אישה, וגלו שהשביל יוצר מבנה שעשוי בהחלט להעלות על הדעת את אותו ”שביל” שמסמנות הרגליים הפשוקות בציור ”מקור העולם” של גוסטב קורבה ( 1866 , מוזיאון ד’אורסיי, פריז). זהו אפוא מקור העולם הריזמני.
רון ברטוֹש

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא