מכירה פומבית 160 חלק א' אמנות ישראלית ובינלאומית
30.1.16
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל

המכירה הסתיימה

פריט 116:

משה קופפרמן
1926-2003

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא 
נמכר ב: $40,000
הערכה:
$ 30,000 - $50,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
תגיות:

1926-2003
השבר והזמן, מס’ 3, 1999 ,
שמן על בד, 200X200 ס”מ,
חתום ומתוארך. חתום ומתוארך מאחור.

מקור: אוסף שמואל ותמרה גבעון.

ספרות ותערוכות:
- אוסף שמואל ותמרה גבעון, טלי תמיר, תל אביב 2014 , משכן לאמנות עין חרוד, גלריה גבעון לאמנות, גבעון פורום לאמנות, נווה צדק. עמ׳ 191 (מצולם).
- משה קופפרמן, השבר והזמן, שמואל גבעון, גלריה גבעון לאמנות, מרץ 2000 , עמ’ 13 (מצולם).
- משה קופפרמן, מוזיאון לאמנות עכשוית סרלבס, פורטו, פורטוגל, 2005 , עמ’ 77 (מצולם).

קופפרמן: את השואה לא עברתי על בשרי. לא הייתי במחנות הריכוז, לא הייתי בגטאות או ביערות עם הפרטיזנים. אינני עוסק בתיעוד של עברי או של ההסטוריה. בעל-כורחי ובמשך כל הזמן, מומנטים של קריסה- שהם תולדה של נסיון פרטי וקבוצתי – ממשיכים להתקיים. אני יהודי בן התקופה הזאת. התבגרתי בזמן השואה, כשהיהודים ידעו שהם חייבים לחפש פתרון לחייהם. אין עשייה ללא נסיון מרוכז, שהאדם עובר בעצמו. בתקופה הראשונה של הציור המגובש שלי, היתה לי תשוקה להתבטאות שקטה ומופנמת, ותוך כדי כך, בפעילות טבעית, נוצר אצלי המגע עם העבר... (1)
כאשר קופפרמן מפקיע מהציור את מרכאותיו הגנריות ומעניק לו כותרת ספציפית, ההחלטה קשורה ברוב המקרים בזמן ובמה שהיטיב להגדיר כ”מה שקורה בו ומה שקורה לנו בו”. רוצה לומר שהאירוע – חד פעמי או מתמשך – הוא שמביאו ליצור ציור, או קבוצת ציורים, כפועל יוצא של תגובה אישית, רגשית, חזקה, בלתי נמנעת. וכשם שביטויה העמוק של העבודה נשאר גלוי וחסוי – גם כותרתה מעלימה את אותו ”מידע”, שקופפרמן נמנע בדרך כלל מלחשוף באופן מפורש. מכאן אפשר גם להסיק שכותרת ספציפית של ציור, גם אם נוסחה לאחר שהציור הושלם, נחתם ותוארך, היא העניין היחיד שנקבע מראש, התכלית היחידה שאליה מכוון המעשה, שאליה מוביל התהליך. כותרתה של העבודה היא אפוא עדות: היא מאשרת את העובדה שאירוע מסוים הניע את קופפרמן להגיב כפי שהיה חייב ומסוגל להגיב, כצייר. אך לא רק אירוע שחל בזמן הווה אלא גם ”זמן מצטבר” – זמנו של הזיכרון, זמן שקיומו ומשמעותו התגבשו בתודעתו במרוצת השנים – יש בכוחו להביא את קופפרמן להעיד על הווה שהיה ואיננו עוד. בשני המקרים מדובר במחווה... ציורי השבר והזמן מ- 1999 המתייחסים ישירות לשואה, שייכים למקרה השני. (2)
ההפשטה מייצגת את הבריחה מן הזמן ומחלופיות האדם, ואילו הצורות האורגאניות של גוף האדם והצומח מייצגות את החי, שהוא בן-תמותה. אצל קופפרמן שני קטבים אלה – ההפשטה והזמן – התמזגו לאחד. במושג ”זמן” קופפרמן מתכוון בראש ובראשונה לעידן השואה, על כל השאלות המפריעות, הבלתי ניתנות לפתרון או התרה, בדבר הטבע האנושי ורציחת עמנו באירופה. (3)

1. מתוך: חיים ורמה לוסקי, ”תהום ותהייה”, 1984 : כל הדרך ועוד פסיעה, משה קופפרמן: עבודות מ- 1962 עד 2000 , מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002 עמ׳ 96 .
2. יונה פישר, ”תהום ותהייה”, 1984 : כל הדרך ועוד פסיעה, משה קופפרמן: עבודות מ- 1962 עד 2000 , מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002 , עמ׳ 129-130 .
3. מתוך: בנימין הרשב, ”הפשטה וזמן: הערות על ציורים של משה קופפרמן”: כל הדרך ועוד פסיעה, משה קופפרמן: עבודות מ- 1962 עד 2000 , מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002 , עמ׳ 130 .

לקטלוג
  לפריט הקודם
לפריט הבא