מכירה פומבית 160 חלק א'
אמנות ישראלית ובינלאומית
30.1.16
כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 108:
ראובן רובין
|
|
|
נמכר ב: $180,000
הערכה:
$
150,000 - $200,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
1893-1974
דיוקן נחמה גור, 1926 ,
שמן על בד, 65X50 ס”מ,
חתום ומתוארך.
פרחי הברכה והלבלוב זוהו בידי רובין עם אמנים ושאר עירוניים לא פחות ואף יותר משזוהו עם חלוצי הגליל והעמק. חוגו התל-אביבי של האמן היה חוג של סופרים, אמנים ובורגנים, ורובין לא היסס לייצגם עם פרחים המקבילים לאלה שהעניק לערבים. אורי צבי גרינברג ( 1925 ), אחד העם ( 1926 ), פרץ הירשביין ( 1927 ) יהודה גור ( 1927 ), נחמה גור ( 1926 ), גב’ יסקי (1927-1926) - כולם יוצגו עם פרח. בין שאלה הם פרחים מקומיים – דוגמת הפלומריה הלבנה של בני הזוג גור וגברת יסקי, ובין שאלֶה הם פרחים אקזוטיים – דוגמת פרחי הקקטוס של אחד העם ואצ”ג, פרחי רובין איחדו את פריונם הרוחני של היוצרים עם הפריית הארץ. הכוח הכמו-מאגי, כוח הברכה והשפע, שהודבק לפרחים בציורי ראובן רובין, הפך ביצירתו למסר חוזר של העתרת טוב מאדן חלונות וממרפסות אל עבר החוץ. מוטיב ה”פרחים על חלוני” לא ירפה מיצירת רובין לאורכה, כאשר עוד ועוד זרים ופרחים בודדים באגרטלים, פרחים של ממש ופרחי נייר, ישקיפו אל חוף הים, אל שדרות רוטשילד, אל יפו, אל רחוב יונה הנביא, אל אבו-כביר ועוד. (1)
רבים מהדיוקנאות שצייר ראובן באותן שנים (שנות העשרים) משולבים בציורי מבט מן החלון, ז’אנר ידוע ששיאו בפוסט-אימפרסיוניזם הצרפתי של אנרי מאטיס ( Matisse ) ופייר בונאר Bonnard). ראובן משתמש בז’אנר זה לא רק כאמצעי צורני התומך בארגון המיחבר, אלא כדרך למקד ולמסגר את פיסת הנוף שבשדה הראייה של האמן. לעתים הוא משלב בתוך המיחבר גם אלמנטים דקורטיביים של ”טבע דומם”, כמו עציץ על אדן החלון, אגרטל עם פרחים או צלחת פירות, ביחידות או בסמיכות של פרטים אחדים, כביטוי לסוג של אינטימיות הממחישה את הדיאלקטיקה שבין המרחב הפרטי המוגן לבין הסביבה הציבורית המפולשת. ציוריו של ראובן, ככל יצירת אמנות, הם מעצם טיבם בראש ובראשונה ”מיחברים אסתטיים”. אבל בה בעת, ובמיוחד אלה משני העשורים הראשונים שלו בארץ ישראל, הם גם תיעוד חזותי של טבע מקומי, של נוף אנושי , של הווי ומנהגים. מבעד לחזותם הנאיבית לכאורה משתקף רובד רעיוני הבא לידי ביטוי באמצעות צבעים, צירופים והנגדות, מחוות טעונות משמעות וחפצים סמליים. בהקשר הפוסט-מודרניסטי הרחב של ימינו, ראוי אפוא לשוב אל ראובן ואל הפרק החלוצי ביצירתו, ולבחון כיצד שיקף האמן את זמנו ועיצב את המרחב שבו בחר לחיות וליצור, ומה אומרים לנו ציוריו בחלוף השנים. (2)
1. גדעון עפרת, פרחי ברכה, המחסן של גדעון עפרת.
2. כרמלה רובין, ראובן רובין – מקום חלום, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007 , עמ’ 13 , 27 .
ספרות ותערוכה: מקום חלום, המפגש עם ארץ ישראל משנות ה 20-30 ,
כרמלה רובין, מוזיאון תל אביב, נובמבר 2006 , עמ’ 118 (מצולם).
מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל-אביב.
