יוסל ברגנר

יוסל ברגנר
השליחים,
שמן על בד, 76X76 ס"מ,
חתום. חתום ומתואר מאחור.
מקור: עיזבון עו"ד חנן שנון.

ברבים מציוריו של יוסל ברגנר המיוחסים לתקופה הסוריאליסטית שלו ( 1960-1975 ) הוא עסק בתיאור חזותי של "משל" כזה או אחר. המשל , סיפור עם מוסר השכל, הוא מיצג אלגורי בעל משמעויות שמעבר למראהו הגלוי והמפורש. אם בסיפורי המקרא השתמשו הנביאים במשלים  כדי להעביר מסרים לעם או למלך, ברגנר – להבדיל- ניצל את כשרונו על מנת להעביר מסרים לנו, לצופים בציוריו. ברגנר ממש לא אהב את הכותרת: "סוריאליזם" שדבקה ביצירותיו. הוא העדיף לראות עצמו כאמן אקספרסיוניסטי. סימבולי, פיגורטיבי - בנוסח האסכולה של פריז, שנציגה הבכיר היה מארק שאגאל ( 1887-1985 ), אך בצניעותו הרבה נהג להעיד על עצמו כי הוא "אמן מיושן", "ענתיקה" שאינו מעז לגעת ב"מודרנה". לכן, כאשר אמני "אופקים חדשים" הניחו את היסודות למהפכת ההפשטה, מחו כל זכר לפרספקטיבה והשטיחו כמעט עד תום את המושאים הנפחיים ביצירותיהם, הוא נותר ולא חדל מעולם לדבוק בפיגורטיבית הסימבולית שבציוריו. והנפלא הוא שהפיגורטיביות העיקשת שנותרה בעבודותיו התגלתה פעם אחר פעם כמולכת בעולם הפנטסיה והחלומות שבו התפתחה אמנותו. הציור "משל" שנוצר במחצית השנייה של שנות ה-60, מתאר דמות נשית פרועת שיער, שמבע עיניה עגום וקודר, ניצבת בתוך ביצה עמוקה כשרגליה שקועות בבוץ כמעט עד גובה חולצת הקטיפה האדומה שלה וסביבה- טבע פרוע ללא גבולות. ידיה של האישה שלובות בתחינה והיא אוחזת בשתי כפותיהן בגולת זכוכית מסתורית. מעל ראשה מעופפת ציפור ומשמאלה, שקוע חלקית בבוץ מעין פעמון זכוכית ובתוכו כלואה דמותה של אישה קטנטנה נוספת שחובשת על ראשה כובע משולש משונה. כל הדמויות והחפצים שמתוארים בציור מוכרים לנו מציורים רבים אחרים של ברגנר, ובכל אחד ואחד מהם הם גילמו תפקיד אחר בשליחותו של "משל" אחר.
ברגנר לא הירבה לפרש את ציוריו ורק לעתים טרח לרשום בעיפרון בגבו של הקנבס כותרת קצרצרה או מילה סתמית שהייתה עשויה לרמוז משהו על מהות היצירה. פרשנות סבירה לציור שלפנינו מתקשרת היטב לתקופה בה נוצר. בשנים 1965-1967 שרר בישראל מיתון כלכלי קשה.