כתב יד היסטורי: תקנות רבני ירושלים נגד בית החולים המיסיונרי בעיר – שבט תר"ה [1845]?

כתב יד היסטורי: תקנות רבני ירושלים נגד בית החולים המיסיונרי בעיר – שבט תר"ה [1845]?
מסמך ארוך, ובו חמישה סעיפים, קריאה להתרחק ככל האפשר להמשומדים ומהמסיונרים בירושלים, ומבית החולים שהקימו. יידיש.
מקור: מארכיונו של רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים.
בפתח המסמך מוזכר ר' צבי הירש לעהרין וחברינו הה"ג הגאים והאמרכלים הכללים שבאמשטרדם יע"א".
הרבנים מפרטים שאסור ליצור שום קשר עם המשומדים והמסיונרים, ואפילו בעסק פרנסה, ולא להיות אתם בקשר סביב אוכל, ואף לא לקבל מהם מתנת חינם, משום שזה "גורם התקרבות". כן מזהירים רבני ירושלים שלא לתת להם משלוח מנות בחג הפורים הקרב ובא! (החרם הראשון נגד המסיונרים והמשומדים הוכרז בחודש שבט). וכן שלא לקבל מהם מצות לפסח.
לסיום כותבים הרבנים כי ה"איסורים והגדרים" נקבעו "בהסכמות הרבנים הגדולים ראשי וממוני ובד"צ ויחידי סגולה דכוללות אשכנזים ק' פרושים הי"ו וק' חסידים הי"ו אשר פעה"ק ירושלים", "ולשומע יונעם ותבוא עליו ברכות טוב כי"ר".

רקע: סכנת המיסיון
אותה שנה, תר"ה, היתה שנה שחונה, ורעב קשה שרר בארץ. כספי העדה לא הספיקו אפילו כדי הספקת צורכי הקיום הבסיסיים, כל שכן להקים בית חולים יהודי. ואף על פי כן נאזרו יהודי ירושלים בגבורה עילאית, ונזהרו שלא להתקרב לבית החולים המיסיונרי שפתח בפניהם את שעריו בחיבה מדומה, וביקש לצודם לדת הנוצרית!
מתוך האתגר הרוחני שהציב בית החולים המיסיונרי מול יושבי ירושלים, ומתוך גזירת החרם ההיסטורי שלפנינו, קם המוסד הרפואי היהודי הראשון בירושלים, שבעקבותיו ואחריו באו עשרות בתי חולים שהוקמו ברחבי הארץ כולה!
יש לציין כי בספרות ההיסטורית הענפה שנכתבה בדורות הקודמים על תולדות ראשית היישוב בירושלים, כמעט שלא נזכרה הפעילות המיסיונרית באותה תקופה. גם קיומו של החרם הזה לא היה ידוע כלל, מכיוון שכבר באותם ימים לא נזכר בדפוס, אלא בעיתון יחיד שנדפס באנגליה. רק בדורנו, בעקבות מסמכים מקוריים שנחשפו ומחקרים חשובים שנערכו, התבררה ההשפעה - וממילא גם הסכנה הקיומית - של המיסיונרים בירושלים. המסמך שלפנינו, בסגנונו הדרמטי והחריף, הנו שריד מאותה תקופה קשה שהעמידה אתגרים רוחניים וחומריים לא פשוטים בפני אבותינו מחדשי היישוב היהודי בירושלים.

תיאור מדויק וכאוב של הסכנה המיסיונרית נמצא בכרוז נדיר שהדפיס ר' ישראל ב"ק ביום כ' בשבט תר"ה (שלושה ימים לאחר הטלת החרם!) ובו סיפר כך:
"ויתחכמו [המיסיונרים] עוד לעשות תחבולה, וזה דרכם כסל להראות טלפי טעמם ונימוקם כאילו הם מבקשים טובת עם בני ישראל לעשות חסד וצדקה וכל תשוקתם וחפצם מראים תומה ותחתיה ערמה... ויאמרו הבה נבנה לנו בית החולים, וברוב עושרם והכסף יענה את הכול... בנו את בית ההוספיטאל... והביאו רופא חינם... באמרם כי לצורך רפואות חולי עמו ישראל עשו אותו ולא לעם אחר. וכל מביני מדע בין יבין את כל תוקף אהבתם זו עם ישראל מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, מה שלא כן עשו לשאר האומות ישמעאלים ונוצרים... ובמתק לשונם הסבו את לב עניי עמנו כלים ריקים אשר אין להם לחם לאכול כי ירעב נפשם ללחם ונכנסו בהוספיטאל אנשים מדלת העם... והיו משרתים ושומרי הבית...".

המסמך החשוב שלפנינו מבטא את הגבורה העילאית של יושבי ירושלים. המצב שבו היו נתונים היה פיקוח נפש, פשוטו כמשמעו. מחד, סכנת חיים של החולים הנאנקים בייסוריהם. ומאידך, סכנה קריטית לרוח ולנשמה. מתוך המסמך ניתן לחוש את אותה הגבורה שאפיינה את עלייתם והתיישבותם העיקשת בארץ ישראל על מנת ליישבה ולהפריחה לאחר אלפיים שנות גלות. האתגרים והקשיים העצומים שעמדו בפניהם על כל שעל לא ריפו את ידיהם, והודות לכך התחזק היישוב והתבסס עד שהגענו למצבנו כיום.
כמובן יש במסמך זה התוויית דרך רוחנית חשובה מאת רבותינו, ולימוד גדול לדורות הבאים, כיצד להתייחס לסכנת המיסיון.

ביבליוגרפיה:
א' מורגנשטרן, בית החולים היהודי הראשון בירושלים (מקוון), קתדרה, גיליון 33, 1984. משם העותקו דברים רבים לכאן.
ש' שוורץ, ‏מלחמת בתי החולים, (מקוון), עת-מול, גיליון 160, 2002.
מצב טוב. קמטים וקרעים זעירים זניחים בשולי הדף. סימני קיפול.