המצרף, חלק שני, כולל שאלות ותשובות, רבי משה קוניץ מאובן, יו"ל ע"י בנו, פראג, 1857 – הרב שעמדו במרכז הפולמוס על ...

המצרף, חלק שני, כולל שאלות ותשובות, רבי משה קוניץ מאובן, יו"ל ע"י בנו, פראג, 1857 – הרב שעמדו במרכז הפולמוס על הרפורמה בהונגריה שניסתה לקעקע את כרם בית ישראל, כולל תמונה ליטוגרפית גדולה שלו בדף הראשון של הספר – נדיר!
הרב משה קוניץ (לעיתים: קוניצר; ה'תקל"ד, 1774 – כ"ז בשבט ה'תקצ"ז, 2 בפברואר 1837) היה רבה של אובן ישן, וחוקר תולדות ישראל. נודע בעיקר בשל ספרו "בן יוחאי" הטוען לייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי.

תולדות חייו (ע"פ ויקיפדיה)
בהיותו בן עשר החל ללמוד מפי רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ, אצלו למד עד אחרי היותו לבר מצווה (1787). בגיל שלוש עשרה נסע בכוחות עצמו לפראג לישיבתו של הנודע ביהודה, רבי יחזקאל לנדא. מחוץ לישיבה למד גם עם הרב ברוך תנ"ך עם פירושים שונים וספרים כמו הספר בחינות עולם של רבי ידעיה הפניני. בשתי שנותיו בפראג החל לכתוב שירה עברית.

לאחר שנתיים בפראג, נסע ללמוד באוניברסיטת ברסלאו. לאחר חמש שנים בברסלאו השלים את ספרו "המסות הגדולות" (1794) על מקומות מוקשים בדברי התלמוד, ובשנת ה'תקנ"ו (1796) הדפיס את ספרו "העוין" המבאר את דברי הספר "בחינות עולם". לפי דעתו עלה הספר "בחינות עולם" באיכותו על כל ספרי בני דורו, ולכן התאמץ להכניס בפירושו בדברי הספר, עקרונות חשובים מספרי הרמב"ם והסברים לפסוקי תנ"ך.

בשנים הבאות החל לעמול על חיבוריו לתולדות גדולי ישראל: "מעשה חכמים", שמחברתו הראשונה עסקה בתולדות בית רבי (וינה 1805); ו"בן יוחאי", לתולדות רבי שמעון בר יוחאי וביאור מאמריו בכל ספרות חז"ל (וינה 1815). תוך כדי עבודתו על ספרים אלו, החל שמו להתפרסם, סוחר עשיר מעיר הולדתו בשם ר' שלמה הכהן השיא לו את בתו, והוא הצטרף לעסקיו של חמיו, אך את שעות הערב הקדיש להמשך מחקריו וכתיבת חיבוריו. למרות היותו סוחר, התפרסם שמו בין אנשי תנועת ההשכלה היהודית כידען ומלומד בתחומו. שמשון בלוך נטל ממנו "הסכמה" לתרגומו לספר "לתשועת ישראל" של רבי מנשה בן ישראל.

ב-1815 הדפיס את ספרו "בן יוחאי", בספרו זה יצא נגד טענות שהחלו להישמע בקרב החוקרים, בדבר היות ייחוסו של ספר הזוהר לרשב"י שגוי. קוניץ האריך להוכיח שאכן רבי שמעון בן יוחאי הוא מחברו של הספר.

מכאן ואיך החל להיחשד כקרוב ברוחו לרפורמים.

לבקשת הקהילה היהודית בברלין, כתב מאמר בנושא השינויים בתפילות. המאמר נדפס בספר הרפורמי "אור נוגה" (דסאו 1818) ונדפס לצד מאמרו של אהרן חורין, אחר, ששנה ופירש, והיה לראש הפוקרים.

עם שובו מווינה התמקדה עבודתו התורנית בהכנתם לדפוס של כתביו ההלכתיים. ב-1820 הדפיס את החלק הראשון של ספרו "המצרף" ובו 128 תשובות הלכתיות בנושאים שונים. בין פסקיו והנחיותיו נמנו כמה שנתפסו כמתקדמים ורפורמיסטיים: 1. היתר אכילת קטניות בפסח ליהודים ששירתו בצבא נכרי. 2. איסור למוהלים שאינם בעלי הכשרה רפואית לבצע ברית מילה. 3. חובה ללמוד את התנ"ך עם מפרשי הפשט ובדקדוק עברי. 4. עודד את הקהל היהודי להשתמש בשם משפחה, כדי להיות כאחד האדם. בעוד רבנים אחרים התנגדו לתוספת זו.

הוא התמנה לדיין בפשט ואחר כך כרבה של אובודה, בתפקידו האחרון כיהן כעשר שנים עד לפטירתו בכ"ז בשבט ה'תקצ"ז, 2 בפברואר 1837.

בנו, ר' שלום קוניץ הדפיס את חלקו השני של ספר "המצרף" לאחר פטירת אביו.

הספר הזה הוא הספר שלפנינו. גם בספר שלפנינו יש עסוק בשאלות במקרא ובאגדה ובדרכיהם, ויש להתבונן להיכן הדברים נוטים.

דמותו נשארה חידה עד להיום. מצד אחד היו אצלו דברים שנראו נוטים באופן מובהק לרפורמה. מאידך גיסא שימש כל חייו בקהלות קדש כרב וכדיין, ולכן יש שכתבו שבתמימותו לא עמד איתן כנגד ראשוני הרפורמים.



מצב בינוני – טוב כולל המעטפת המקורית. כריכה קשה חדשה