פריט 34:
אגרת שליחות מאת חכמי ירושלים ובראשם רבי אברהם יצחקי בעל "זרע אברהם" – ירושלים, תס"ד
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
4,000
עמלת בית המכירות: 22%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
אגרת שליחות מאת חכמי ירושלים ובראשם רבי אברהם יצחקי בעל "זרע אברהם" – ירושלים, תס"ד
אגרת שליחות מאת גדולי ישראל שבירושלים, אל קהילת אנקונה. ירושלים, תס"ד [1704].
האגרת ניתנה לשלוחים הרבנים הגאונים המקובל רבי אברהם רוויגו (ת"י-תע"ד) מגדולי מקובל איטליה תלמיד הרמ"ז. ולרבי חיים חזן מחכמי אזמיר בעל "שנות חיים" סבו של ה"חקרי לב". שנשלחו אל אנקונה שבאיטליה. על האגרת חתומים בחתימת יד קדשם גדולי החכמים בירושלים במאה ה – 17 אשר גדולתם ותורתם נתפרסמה בעולם.
באגרת נכתב אודות "צרה וצוקה" אשר נתונים בה תושבי ירושלים בעקבות חוב גדול למוסלמים השולטים בירושלים, לשם ביצוע גביית חובם, נקטו הנושים בכמה צעדים כנגד היהודים, החרימו את בתי הכנסת ובתי המדרש, אסרו את נכבדי הקהילה היהודים. עד כדי כך, שהיהודים הוצרכו למכור אפילו את כסותם כדי להשיג את הכסף. בין הדברים נכתב כך "היתה ירושלם לשמה כל עמה נאנחים מצרות צרורות... והאחרון הכביד פורענות קשה כי נושה בא לקחת את נש'יו ואתה ילדיו... ואסף כל עם הקהל במשמר צר בית הסוהר ואחז בתי כנסיות ובתי מדרשות בחותם צר ומר ואין שופט בארץ להוכיח במישור כי רבו מתפרצים ופרקו עול מושל בארץ, ואיש הישר בעיניו יעשה ויגדל המספד בירושלם והוכרחנו יחד עני ואביון אפי' מוכר את כסותו למלאת ידי האדירים להרויח זמן הפרעון..."
על המכתב חתומים גדולי ירושלים:
רבי אברהם יצחקי - (תכ"א-תפ"ט) ריש מתא דירושלים. חסיד ופרוש. תלמיד רבי ישראל יעקב ובנו רבי משה גלאנטי. חברו של ה"פרי חדש". סבו מצד אמו הוא רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם" חותנו רבי אברהם ישראל זאבי בעל "אורים גדולים". בין תלמידיו נמנו רבי משה חגיז. רבי ישעיה אזולאי ובנו רבי יצחק זרחיה אזולאי אבי החיד"א. נלחם בשבתאות ובנחמיה חיון. חיבורו שו"ת זרע אברהם (אזמיר, קושטא - תצ"ב-תצ"ג) וספרים נוספים שנותרו בכתב יד.
רבי אברהם ברודו – (שצ"ה-ת"ע) מהמיוחדים שבין גדולי רבני הספרדים בירושלים. בעל ספר ברכת אברהם (ונציה, תנ"ו). מגודל עיונו הזך ושכלו החד והמהיר גם גאוני דורו חרדו ממעלת תורתו, שמו היה מהולל לתפארת מכל גדולי ישראל הספרדים והאשכנזים הקרובים והרחוקים כפי שמשתקף מדברי הגאונים בהסכמת ספרו. לבטויי תארים כאלו לא זכו גם הגדולים היותר נשגבים. וזה לשונו של ה"חכם צבי" בהסכמתו "המאוה"ג המפורסם, שר וגדול בישראל, בוצינא דנהורא, עוקר הרים וטוחנן, מנגח קדמה ימה וצפונה, לו נגלו כל תעלומות... לבו כלב הראשונים... מר קשישא קדישא ופרישא... מעין המתגבר... מוציא תעלומה לאורה באספקלריא המאירה, אין בו דופי ושמצה, דברים שלא שמען אוזן מעולם... מחזיר ומקדח מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים..." בשנת תי"ג היה לאחד מגדולי רבני קושטא וחתם אתם בפסקי דין. שם שימש למעלה מחמשים שנה בדיינות וכראש ישיבה. עלה לירושלים ובה נפטר, רבים מגדולי ירושלים וקושטא קראו לבכי ואבל על פטירתו.
רבי משה חיון (אוצה"ר 14696) מגדולי חכמי ירושלים. חתן רבי ישראל יעקב חאגיז. מתשובותיו נדפסו בשו"ת זרע אברהם ושו"ת גינת ורדים.
רבי יאודה הכהן (אוצה"ר 6966) תלמיד ה"פרי חדש". חיבר חדושים על ה'לחם משנה'. נזכר ב'מרכבת המשנה' למהר"א אלפנדארי, תשובותיו נדפסו בספרי חכמי דורו: שו"ת גנת ורדים, זרע אברהם, בתי כהונה, ובספר רבו 'מים חיים'. רבינו החיד"א כותב עליו שהיה "רב מובהק חסידא קדישא" וכתב שחיבר ספרים רבים ונותרו בכתב יד.
רבי שמשון גומץ פאטו (נפטר תע"ד. אוצה"ר 20061). מחשובי חכמי ירושלים, כיהן כדיין יחד עם רבי אברהם יצחקי, יחד חתמו על החרם נגד נחמיה חיון. בשנת תס"ד הסכים על ספר 'עין יהוסף' לרבי יהוסף חזן, אח"כ עבר למצרים ומשם יצא בשליחות לתורכיה, בדרך נהרג על ידי שודדים. הי"ד.
רבי יהוסף קונקי (אוצה"ר 8556), חבר בית דינו של רבי אברהם יצחקי. רבו של רבי יצחק רפפורט בעל "בתי כהונה". חיבר ספר על הסמ"ג שאבד ברובו. מוזכר בספרי רבי חיים בנבנישתי בעל "כנסת הגדולה", נתן הסכמה לרבינו ה"פרי חדש" בשנת תס"ה. חותם נוסף באגרת, רבי נתנאל הכהן.
מסמך נדיר ביותר. מכמה סיבות א. התוכן ההיסטורי שהוא מקפל בתוכו. ב. חשיבותם של השלוחים ואחת מהשליחוית שבה נשלחו רבנים חשובים ביותר. ג. חשיבותם של הרבנים החתומים, שבו נקבצו בפונדק אחד גדולי עולם בחתימת ידם. ד. והן מצד מצבו הטוב, המכתב שלפנינו נשמר ברמה הגבוהה ביותר למעלה מ 300 שנה. האגרת גם נזכרת בספרי התולדות של גדולי ישראל החתומים בה.
הרקע לאגרת שלפנינו ולשליחות זו, ועל מצבה הקשה של ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה – 18, עיין א. יערי. שלוחי ארץ ישראל עמ' 343-351 (חומר מצורף).
[1] דף. 23 \ \20 ס"מ. מצב טוב מאוד. דף בהיר ואיכותי.
אגרת שליחות מאת גדולי ישראל שבירושלים, אל קהילת אנקונה. ירושלים, תס"ד [1704].