בידספיריט | פסק דין בכתב ידו וחתימתו

פסק דין בכתב ידו וחתימתו של המלומד בניסים הגאון הקדוש רבי יהודה בן עטר וחכמים נוספים – פאס, תפ”ו - פסק דין ארוך, אודות פרנס שנתמנה שלא ברצון הציבור. המכתב נשלח אל ”החכמים השלמים דייני ומנהיגי ק”ק שבצפרו יע”א...” כתוב כולו בעצם כתיבת ידו וחתימתו של הגאון הקדוש המלומד בניסים רבי יהודה בן עטר זיע”א. עם חתימות חכמי פאס נוספים. פאס, שלהי ניסן, תפ”ו. על המכתב חתומים: רבי יהודה... בכ”ר יוסף בכ”ר כלפון ס”ט. ”רבי יהודה בן עטר סיל”ט”. רבי מימון בהר”ח זלה”ה אפלאלו סיל”ט ” [נולד בכפר אזאוויא שבמרוקו, בשנת תי”א עם גירוש היהודים מהכפר עבר להתגורר בפאס]. ” רבי שלם אדרעי סיל”ט ” [פסקיו נדפסו בשו”ת משפט וצדקה ביעקב ובספרי חכמי דורו, חתום על תקנות רבות. חיבר חיבור גדול על הש”ס שנותר בכתב יד]. רבי יהודה אבן עטר (תט”ו-תצ”ג) מגדולי וקדושי מרוקו לדורותם. דמות מופת הנקרא בפי יהודי מרוקו ”רבי אל-כביר” = הרב הגדול. כיהן כאב”ד בערים פאס ומקנס שבמרוקו. כל חייו שקד על התורה והעבודה. גאון ובקי בכל מקצועות התורה. במשך כל חייו גם כשכיהן ברבנות התפרנס מגיע כפיו בהיותו צורף מומחה ולא חפץ לקבל שכר מקופת הציבור. כבן 43 (שנת תנ”ח) נתמנה כדיין בפאס יחד עם רבי וידאל הצרפתי ורבי מנחם סרירו. בשנת תס”א נאלץ לנדוד לעיר מקנס, יחד עם רבים מיהודי פאס לאחר רדיפת המלך איסמעיל. במקנס ישב בבית הדין יחד עם רבי שמואל הצרפתי. לאחר פטירתו כיהן כדיין יחידי במקנס. בשנת תס”ד חזר לעיר פאס. עמד בראש הקהילה היהודית ותיקן תקנות בעניני הקהילה. בשנת תפ”ג ישב ראשון בדין עם רבי יעקב אבן צור שהיה לו לתלמיד חבר. היה רגיש מאוד לסבלו של הציבור, וביתו היה פתוח לפני כל שואל ומר נפש. קדושתו נתפרסמה בפרט לאחר המעשה הנורא והנשגב הידוע, שמושל המדינה הזמין מהרב עבודה של צורפות, אולם מנהגו בקודש של הרב היה, שכאשר היה לו את פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו היה שוקד על התורה ולא קיבל עבודה חדשה עד שהפרוטה אזלה מכיסו. בשל כך כעס המושל והשליכו לכלא, וכשלא היה לקהילת היהודים את הכסף הנדרש לפדיונו, הושלך לגוב אריות והוא שהה שם יממה ללא פגע. יהודי מרוקו היו נשבעים בשמו ובפיהם מסופר כי הרב זכה לגילוי אליהו הנביא. מרן החיד”א בספרו שם הגדולים בערכו: ”ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש, ולא נהנה בכבוד תורה ולא קבל הספקה מהקהל, והושלך לגוב אריות וניצול, אחר שנשאר יום ולילה, והיה קידוש ה' גדול, והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר ימות, ועוד נפלאות שמענו ונדעם הן בעודנו חי אף כי אחרי מותו למשתטח על מצבתו תנצב”ה”. חיבוריו: מנחת יהודה – דרשות. שיר מכתם – הלכות שחיטה וטריפות. ספר על דיני גט וחליצה. פירוש על מדרשר רבה. שאלות ותשובות. זכרון לבני ישראל. חלק מספריו נותרו בכתב יד, ותשובות ממנו פזורות בספרי רבני מרוקו שבאותה תקופה. נתן הסכמות לספרי חכמי דורו ביניהם ספר חפץ ה' לרבי חיים בן עטר. נמוקי שמואל לרבי שמואל הצרפתי , אוזן שמואל רבי שמואל די אבילא ועוד. בנו רבי עובד, נכדו רבי יהודה בן עטר (השני). [1] דף, נייר. 24 שורות בכתב יד קדשו. 17.5 \ 14 ס”מ. מצב כללי טוב. משוקם על ידי הדבקת נייר עתיק מאחורי המכתב. סימני קיפול ופגמי שולים ללא פגיעה בטקסט.