בידספיריט | ספר משבית מלחמות, אוסף פסקי

ספר משבית מלחמות, אוסף פסקי רבנים המתירים את השימוש במקווה ברוויגו, ונציה שס”ו [1606]. מהדורה יחידה.חתימות רבי שמחה לוצאטו? - ספר משבית מלחמות, אוסף פסקי רבנים המתירים את השימוש במקווה ברוויגו, ונציה שס”ו [1606]. מהדורה יחידה.חתימות רבי שמחה לוצאטו! ספר משבית מלחמות, אוסף פסקי רבנים המתירים את השימוש במקווה ברוויגו, שעמד במרכזו של פולמוס ידוע. ונציה, דפוס זאניטו זאניטי, שס”ו [1606]. מהדורה יחידה. המקווה בביתו של רבי אבטליון מקונסיליו שברוויגו, עמד במרכז פרשה שהסעירה את העולם הרבני באיטליה. בחיבור שלפנינו נלקטו פסקי רבנים המתירים את השימוש במקווה. השגות על פסקים אלו נדפסו בספר פלגי מים, בעריכת רבי משה פורטו, ונציה שס”ח, ובספרו של רבי יהודה סאלטארו מפאנו, מקוה ישראל, ונציה שס”ז. מעבר לשער, מופיעים דברי הקדמה מאת רבי יצחק גרשון, שכפי הנראה ערך את הספר והביאו לדפוס (בהקדמתו כותב רבי יצחק גרשון כי גם הוא בין המתירים את השימוש במקווה; ושמו אף מופיע בין החתומים בדפוס בדף צד/2; על פולמוס המקווה ברוויגו, וסדר הדפסת הפרסומים השונים משני הצדדים, ראה: א’ יערי, מחקרי ספר, ירושלים תשי”ח, עמ’ 420-429). הרב שמחה (סימון) לוצאטו (ה'שמ”ב, 1582 – כ”ז בטבת ה'תכ”ג, 6 בינואר 1663; ונציה) היה הוגה דעות, ורב בקהילה היהודית בוונציה. לוצאטו נולד למשפחה עשירה, ולמד ב”ישיבה הכללית” של ונציה - מוסד הרבנות הרשמי של הקהילה, שראשיו שמשו כוועד הרבנים של העיר. לוצאטו מזכיר כרבותיו את הרבנים יעקב היילפרון, שמואל יהודה קצנלבוגן, אביגדור צוידאל, בן ציון צרפתי (שחתימתו יש גם בהספר שלפננו) ולייב סרוואל - כולם היו ראשי הישיבה באיטליה בסוף המאה השש עשרה ותחילת המאה השבע עשרה. אך לוצאטו למד בעיקר מתוך ספרים מהם קנה השכלה גם בספרות הכללית ובחכמות חיצוניות. בגיל עשרים וארבע הוא הוכתר כאחד משבעת רבני קהילת ונציה, ומאז ועד מותו שימש במשרה רבנית בעיר, כאשר מיום פטירתו של רבי יהודה אריה מודינא בשנת ת”ח (1648), היה לראשון מבין הרבנים בעיר - ”ריש מתא וריש מתיבתא” (בארמית: ראש העיר וראש הישיבה). לוצאטו ישב רוב שנותיו בוונציה, ולא עזבה אלא לזמן קצר. הוא התרכז בעיקר בפעולות הקשורות בתפקידו כראש הישיבה הכללית, אך עסק גם בעניינים ציבוריים שחרגו ממסגרת תפקידו, ביניהם השתתפות בהנהלת בית הכנסת הגדול, ויסוד ה”תלמוד תורה ארץ ישראל” - מעין בית מדרש שסביבו התרכזו בני ארץ ישראל ושאר ארצות המזרח שהיו רבים מהם באותו הדור בוונציה. הוא גם סייע במפעל הציבורי של יהודי ונציה - ”חברת פדיון שבויים”. לא ברור מה היו בדיוק מקורות פרנסתו, שכן ראשות הישיבה הכללית הייתה משרה בלא שכר, וכשנישאה בתו גילה (Ghele), הקציב לה נדוניה סבה, יצחק. לוצאטו כתב תשובות רבות בענייני הלכה הפזורים בקבצים שונים ומזמנים שונים. רבנים מקהילות שונות היו שואלים לחוות דעתו על פסקים שכתבו, וניכר כי סמכותו בדורו הייתה רבה. לוצאטו נפטר ונקבר בבית הקברות של קהילת וניציה על הלידו.