בידספיריט | ספר ליקוטי אמרים תניא –

ספר ליקוטי אמרים תניא – יאס, תר”ג – הסכמת רבי יוסף לנדא אב”ד יאס, בעל ”ברכת יוסף” - ספר ליקוטי אמרים תניא – יאס, תר”ג – הסכמת רבי יוסף לנדא אב”ד יאס, בעל ”ברכת יוסף” ספר ליקוטי אמרים – תניא, מאת האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. יאס, תר”ג 1843. במהדורה שלפנינו נדפסה הסכמה נלהבת של רבי יוסף לנדא אב”ד יאס, מחבר שו”ת ”ברכת יוסף”. רבי יוסף לנדא (תקנ”א-תרי”ד; אנצי' לחסידות, ב, עמ' קיז) היה בצעירותו תלמיד מובהק של הרה”ק רבי ברוך ממז'יבוז' ושל ה”אוהב ישראל” מאפטא, אשר היו שניהם מפורסמים בהתנגדותם לדרכה של חסידות חב”ד. לאחר פטירת ה”אוהב ישראל”, התקרב רבי יוסף לנדא אל הרה”ק רבי ישראל מרוז'ין, והיה ממקורביו הגדולים. רבי ישראל מרוז'ין אף למד עמו בחברותא את ספר ”עץ חיים” של האר”י הקדוש. לאחר פטירת רבו הדפיס תלמידו רבי יוסף קונטרס הספד בשם ”קול נהי” (טשרנוביץ תרי”א). כעשר שנים לפני הדפסת הספר שלפנינו ביאס, פרצה מחלוקת חריפה בין קהילת חסידי חב”ד בעיר, שבראשה עמד ”המשפיע” רבי יצחק משה מיאס (תקכ”ו-תרכ”א), תלמידם של האדמו”ר הזקן והאדמו”ר האמצעי, ובין חסידיו של ה”אוהב ישראל” מאפטא שכיהן אז כאב”ד העיר. בשנת תקצ”ד ביקר בעיר רבי ישראל מרוז'ין והשכין שלום בין המחנות הניצים. יתכן שמאורע זה עומד ברקע הסכמתו המיוחדת של רב העיר רבי יוסף לנדא, שבשנותיו הבוגרות היה תלמידו המובהק של רבי ישראל מרוז'ין. על ביקורו של הרה”ק רבי ישראל מרוז'ין בעיר, והשכנת השלום בין הצדדים, מסופר הסיפור הבא: ”הרדיפות... נמשכו עוד זמן רב עד ביאתו של הרה”ק המפורסם הר”י מרוזין זצ”ל לעיר יאס והתאכסן אצל הגביר המפורסם הרב [מיכל] דניאל... תיכף כשנכנס להבית וכל גדולי העיר עמו שאל איפה הר' יצחק משה [ראש חסידי חב”ד בעיר]. השיב לו הגביר הנ”ל [ר' מיכל דניאל] כי הוא אסור לבוא לביתו... אז עמד הרה”צ הנזכר [מרוז'ין] ואמר: אם כן גם לי אסור לבוא לביתכם! ורצה לצאת מביתו, אבל בעל הבית הפציר בו, ותיכף רצו והביאו את הרב יצחק משה. וכשבא הרב יצחק משה חקר הרה”צ מרוז'ין על כל הענין, והרי”מ סיפר לו את כל מצוקותיו, אז גער הרה”צ הנזכר [מרוז'ין] ונזף את כל הרודפים. גם סיפרו לו על שו”ב אחד שזרק את ספר התניא על הארץ, ואסר [הרה”ק מרוז'ין] את שחיטתו, ואמר: מי יהין לדבר סרה ע”ד בעל התניא, כי כל תורתו ושיטתו הכל קודש קדשים שקיבל מפי רבו הקדוש הוא אדוני אבי זקני הרב המגיד הקדוש ממעזריטש זי”ע, ופעם אחת ברקידת התלמידים שנפל האבנט מהרב זצ”ל [בעל התניא], הרב המגיד בכבודו ובעצמו חגרו ואמר שהוא גולל ספר תורה...”  כריכת חצי עור חדשה. מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, טו, עמ' 78-80. המהדורה שלפנינו נדפסה בבית הדפוס של רבי ישראל אברהם סגל. באותו בית דפוס ובאותה שנה נדפס גם הכרך הראשון של ”לקוטי הלכות” של רבי נתן מברסלב