נדיר! ישועות יעקב חלק רביעי - חתימת יד הגאון הגדול המפורסם רבי מנחם צבי ראזענבערג תלמיד החתם סופר

נדיר! ישועות יעקב חלק רביעי - חתימת יד הגאון הגדול המפורסם רבי מנחם צבי ראזענבערג תלמיד החתם סופר

הרב המה"ג צדיק תמים במעשיו הגה"ק מו"ה מנחם צבי זצוק"ל )מתואריו שתיאר אותו הגה"ק בעל דברי חיים בהסכמה לספר יד יוסף, הג"ר מנחם א"ש מאונגוואר בהסכמה לספר הנ"ל, ובנו הג"ר יוסף יוזפא בראש ספר יד יוסף ודברי יוסף( נולד בשנת תקס"ד בעיר יארמוט במדינת הגר. ויגדל הילד ויגמל ובשנת תקע"ח בהגיעו לגיל י"ד נסע לפרשבורג ללמוד אצל מרן החתם סופר זצ"ל אשר היה לו לתלמיד מובהק. נזכר בשו"ת חתם סופר אה"ע ח"ב סי' קמ"ד. פעם אחת כתבו ]מרן החת"ס[ לאביו ר' דוד ראזענבורג ז"ל, כי בנו מענה עצמו מאוד כי ארוחת ימים אינו רוצה לקבל. אז כתב לו אביו, בני מה לך לישב בפרעססבורג תלך לישיבה פלוני או פלוני וחשב לו כמה וכמה מן הגדולים אשר בדור ההוא, ותהיה אתה הראש ישיבה, השיב לאביו אמרות טהורות, מוטב לי להיות פה הקטן שבקטני תלמידי רבינו ולראות גודל קדושתו, מלהיות במקום אחר הראש שבראשים )מכת"י של הג"ר דוד ראזענבורג בהספד על בנו הג"ר מנחם צבי הנדפס בספר אבני מנחם, ומספר תולדות אנשי מופת ממכתב של ר' אשר שווארץ הי"ד מפי זקנו ר' חיים אהרן רוזנברג זצ"ל(. בשנת תקפ"ד בהגיעו לגיל י"ח נשא את זוגתו הצנועה והצדקת מרת רחלי בת הקצין והנגיד מוקיר רבנן רבי יוסף יוזפא קליין בן ר' ש"ח )אולי שמואל חיים( מחשובי ומגבאי הקהלה דב' דיארמוט.

לאחר חתונתו עמד בראש ישיבה, עפ"י פקודת הג"ר מאיר א"ש האב"ד דשם )ואח"כ אבד"ק אונגוואר(, והיה לו בחורים מופלגים שנעשו אח"כ גדולי הדור )ר' אשר שווארץ כתב במכתב בספר תוא"מ, דמוהרב"ז פוקס ז"ל אב"ד סערעד היה מתלמידיו, וכן הג"ר מנחם א"ש מהסכמתו לספר יד יוסף נראה שהיה תלמידו. וכן כתב אביו ר' הרש שווארץ בהקדמתו לספר זכרון מנחם, דתלמידיו הי' כולם גדולי הדור(. אמנם אנשי הקהל לא רצו ליתן ארוחת ימים לבני ישיבתו, כי די להם עול טורח ישיבת הרב שהם ששים בחורים, עוד יעמיס עלינו עול ישיבת ר' מענדל הרש?, ויהי כאשר שמע רבי מאיר א"ש דברים כאלה, אמר להשמש דהקהל שיכריז בליל ש"ק שביום המחרת ידרוש הרב בבהכ"נ, בשחרית אחר קריאת התורה עמד רבי מאיר א"ש על הבימה ואמר "רבותי אם תספיקו צרכי ישיבת הרב ר' מנחם צבי טוב, ואם לאו ביום המחרת הנני נותן לכם בחזרה שטר הרבנות", ופסע לאחוריו, ובע"כ ענו אמן )מספר תולדות אנשי שם ממכתב של ר' אשר שווארץ הי"ד, ובקיצור נכתב בהקדמת ר' הרש שווארץ לספר זכרון מנחם).

מיום שעמד על דעתו היה מתפלל כל תפלות שמו"ע בדמעות הרבה, והיה לו מקום קבוע בצימצום כ"כ עד שבמקום שנפלו הדמעות בשחרית על אותו מקום נפלו גם מנחה וערבית, והיה רגיל על לשון זקני הדור שאלמלא לא נבלעו הדמעות הללו בארץ היו נעשה מהם תל גבוה. כל השבוע לא היה שוכב במטה חוץ מבש"ק, רק ישב ולמד לילה כיום, והיה לו כמו גומא במצחו שכאשר היה מתנמנם קצת היה נשען על גדלו, וכאשר מט ראשו קצת חזר ללימודו. הוא היה רגיל לומר "אין בין מוח טוב לחלוש אלא נר בעד פרוטה", כי מי שיש לו מוח חלוש צריך לייגע על הענין ב' שעות יותר לערך נר בעד פרוטה. פעם אחת נתן במשכון את המורה שעות מזהב אשר נתן לו חמיו ביום חתונתו בעד נרות, וכאשר נתודע הדבר לחמיו, פדהו והחזירו לו. היה רגיל לשלם לשומר הלילה )אשר נהג בימי קדם לשורר איזה שירה בחוצות כדי שידעו שהוא ער( שישורר את שירו תחת חלונו בחצות, כי הי' ירא אולי מחמת עיונו יעבור עליו חצות ולא יערוך תקון חצות )מספר תולדות אנשי מופת ממכתב של ר' אשר שווארץ הי"ד מפי זקנו ר' חיים אהרן רוזנברג זצ"ל).

הגה"ק ר' מנחם צבי, השאיר אחריו שני יתומים קטנים האחד בנו הרב חיים אהרן בן חמש שנים והשני הרב יוסף יוזפא בן ג' שנים שהיה אח"כ אבד"ק פישפיק לאדאני.