בידספיריט | שמחת בית בעלזא קארלין! פריט

שמחת בית בעלזא קארלין! פריט נדיר באופן יוצא מן הכלל! הזמנה לנישואי רבי שלום מאפטא בן רבי ישכר דוב מבעלזא עם חתימת הרבנית שיינדל פרלוב אשת הינוקא מסטאלין - שמחת בית בעלזא קארלין! פריט נדיר באופן יוצא מן הכלל! הזמנה לנישואי רבי שלום בן רבי ישכר דוב מבעלזא עם חתימת הרבנית שיינדל פרלוב אשת הינוקא מסטאלין הזמנה לחתונת רבי שלום ”בן ש”ב הרה”צ מוהר”ר ישכר דוב ז”ל מבעלזא” החתונה תהי' אי”ה בקיץ ביום ה' י”א שבט בעיר סטאלין הרבנית ברכה שינדל פרלוב (תרכ”ה בערך-תש”ב; נספתה בשואה), בת האדמו”ר רבי דוד טברסקי מזלטיפולי, שהיה חתן האדמו”ר מקרלין בעל ה”בית אהרן”. נישאה בשנת תרמ”ג לבן דודה רבי ישראל פרלוב (האדמו”ר ”הינוקא” מקרלין-סטולין, תרכ”ט-תרפ”ב – נקרא בפי חסידי קרלין: ”הפרנקפורטר”, על שם מקום קבורתו בעיר פרנקפורט), וילדה לו ששה בנים וארבע בנות, מהם הסתעפו חצרות הקודש של חסידות קרלין-סטולין. לאחר פטירת בעלה האדמו”ר בדמי-ימיו, ניהלה את משפחתה בתעצומות רוח, והיתה אֵם-הַמְלוּכָה של עדת חסידי קרלין-סטולין. נספתה בשואה יחד עם שנים מבניה ועשרות מצאצאיה, בערב ראש השנה תש”ג. האדמו”ר רבי שלום רוקח - רבה האחרון של העיר אפטא (תרס”ז-נספה בשואה תש”ד), הבן הצעיר מארבעת הבנים הקדושים של האדמו”ר רבי יששכר דוב מבעלז. חתנו של האדמו”ר רבי ישראל פרלוב מקרלין-סטולין. נודע מילדות בקדושתו הרבה, שקיעותו והתמדתו בעולם של תורה וחסידות. התייחד באצילות-נפש וענוותנות יתירה. [על התנהגותו האצילית עוד בימי ילדותו, מסופר כי פעם חזר לביתו בלי מעיל, וכאשר נשאל היכן המעיל? ענה כי אסור לו לספר. נודע הדבר לאביו האדמו”ר. קראו ושאלו, ענה לו: ילד אחד הלך במכנסים קרועות ובלי מעיל והתבייש הרבה. נתתי לו את המעיל שלי שכן מכנסי לא היו קרועות ולא היה לי במה להתבייש. לא רציתי לספר זאת לאחרים, כי אחרת ידעו כולם שלילד הזה היו מכנסים קרועות...]. חיבה יתירה נודעת לרבי שלום מאביו האדמו”ר רבי ישכר דוב שאהבו ביותר והיה מתפאר בבנו הצדיק - שהוא ”עולה תמימה”, הדומה בתכונותיו לסבם האדמו”ר הראשון רבי שלום מבעלז שהיה קדוש עליון. לימודו היה בהתעוררות והשתוקקות רבה, והיה לן בעומקה של הלכה. עבר פעמים רבות על ארבעת חלקי השלחן ערוך וספרי השו”ת. בשנת תרצ”א נתמנה לרב העיר אפטא והיה נערץ מאד על תושבי העיר, אשר ראו את הנהגתו הקדושה, בלימודו ותפילתו ומעשי חסד ואהבת הבריות. בשנות השואה ברח לאחיו לעיר בלז הנטושה, משם המשיך להסתתר בדרוהוביטש, סטרי ופרימישלן. בהמשך ברח אל היערות, וניסה להמלט דרכם להונגריה, (אליה הצליחו להגיע שני אחיו הגדולים, האדמו”ר רבי אהרן מבעלז והרב מבילגוריי רבי מרדכי רוקח). בסתיו תש”ד, הכריעוהו הרעב והקור העז, ונקבר באמצע היער בו נמצאה גופתו. אחיו האדמו”ר רבי אהרן מבעלז ששמע על מותו, הספידו בעיר בודפסט, ואמר עליו כי הוא היה ”צדיק, ירא-שמים, בעל צדקה וחסיד גדול” (אלה אזכרה ה' עמ' 175-179). אשתו וילדיו נספו אף הם בשואה, הי”ד.