בידספיריט | הפולמוס ההיסטורי על רי”מ פינס

הפולמוס ההיסטורי על רי”מ פינס - בקשת מרן הגאון רבי שמואל סלאנט וגדולי ירושלים ממרן המהרי”ל דיסקין להתיר את ה'חרם' שהוטל על רי”מ פינס - היסטורי - מכתבם בחתימת מרן הגאון רבי שמואל סלאנט ובית דינו אל 'השרף מבריסק' מרן המהרי”ל דיסקין לבקשו להסכים על היתר ה'חרם' שהטיל על בית המדרש שהקים רי”מ פינס, ירושלים תרמ”ב (1882) לאחר תיאורי כבוד כמקובל פנו הרבנים וכתבו: ... ”ידיד ה' באנו במכתבנו זה להדר”ג ובקשתנו לשום לבבו הטהור ולהשיבנו תשובה ברורה בכתב ובחתימת ידו” בעניין ”האיסור שנעשה ביום ג' טבת מלהתפלל וללמוד בביהמ”ד שיסד מוהרי”מ פינס נ”י אחרי אשר פה לא פשט איסורו וגם לא נתבטל גם יום אחד מלהתפלל שמה בציבור. והרבה אנשים יראי ה' מתוך העיר הולכים לתומן ונכנסים שמה להתפלל... מצורף לזה כי כמה וכמה מאנשים המצוינים פה נזעקים מרה על האיסור הזה וגם מאלו אשר היו באותה האספה. וגם כי באו הרבה מכתבים מגדולי ישראל ו... קהלות בחו”ל וצועקים ע”ז ככרוכיא ומרעישים העולם כי בהדבר הזה יהי' לחה”ש וחילול כבוד ירושלים וכבוד חכמיה באופן נורא מאוד.. .  לכן הסכמנו להתיר האיסור כי אחרי שלא פשט איסורו אפילו בי”ד קטן יכול לבטל ועוד מכמה טעמים נכון וראוי האיסור להתבטל ... והסכמנו על ההיתר הזה בצירוף עשרה תלמידי חכמים מצויינים. זולתי לאלה אשר קיבלו עליהם האיסור להם לא הותר וכתורה יעשו, ולמען כבוד תורתו של הדר גאונו שי' אמרנו להודיעו מזה ולבקשהו שגם הדר”ג שי' יסכים להיתר שנעשה... ובקשתינו מאוד מאוד מכבודו הגדול אשר למען האמת והשלום... גם כבודו יסכים לההיתר ואשרי הדור כו' . את דבריהם מסיימים הרבנים: ”...וסהדנו בשחק כי כוונתנו לש”ש ושלום” ובאים על החתום תחילה לראש מרן הגאון רבי שמואל סלאנט רבה של ירושלים שחתם בכתב יד קודשו ובחותמתו האישית ואיתו עמו הגאונים הנודעים רבי אברהם איזינשטיין שהיה זקן הדיינים, רבי משה נחמיה כהנוב, רבי בנימין ואלף מקיידאן, רבי מרדכי ב”ר אריה ליב (שהיה בין החתומים על כתב האיסור) עם חותמת בית הדין בצגד חתימותיהם. רקע: ר' יחיאל מיכל פינס היה איש רב גוונים וגדולי ישראל בכלל ובירושלים בפרט נחלקו על מהותו, השקפתו ודעותיו. מחד היה רימ”פ לוחם חריף נגד חוגי המשכילים של 'לילנבלום', ונגד 'אחד העם' והרוח החילונית שהלכה והשתלטה על תנועת חובבי ציון, אך מאידך גיסא השכלתו הכללית הרחבה ודעותיו בנושאים שונים גרמו להתעוררות פולמוסים שונים. בשנותיו האחרונות קרב יותר לאנשי הישוב הישן ופעל גם במסגרת מוסדותיהם. רימ”פ נולד להורים עשירים בעיר רוז'ינוי למד אצל רב העיר הגאון רבי מרדכי גימפל יפה ונישא לבתו של הגביר הנודע רבי משריה לוריא ממוהילב. הוא שימש כראש ישיבה אך במקביל עסק במסחר ואף הרבה לכתבו מאמרים בעיתונות בהם הטיף לישוב הארץ ולאומיות. בשנת תרל”ז התבקש רימ”פ להתמנות לנציגה של חברת מזכרת משה מונטיפיורי להיות נציגם בארץ ישראל. בהגיעו לירושלים התקבל ברצון על ידי רוב תושביה לבד מחוגי המשכילים של עיתון החבצלת בראשות ישראל דב פרומקין מחד ולהבדיל - תלמידי מרן המהרי”ל דיסקין מאידך שהתנגדו לו. אחת מפעולותיו בבואו ירושלימה הייתה תמיכה בבית היתומים שייסד ה'ועד הפרנקפורטי' ושילב גם לימודי שפות זרות. רימ”פ אחז כנראה כי ידיעת השפות תועיל ליתומים להתפרנס בכבוד בעתידם. אך כידוע היה האיסור על שפות זרות אחד מצפורי הנפש של בני הישוב הישן והוא הוחרם על ידי קנאי ירושלים.  לאחר כשנה, ייסד רימ”פ בית מדרש ששילב לימוד תורה ומלאכה או אז הוטל עליו חרם שני אליו הצטרף מרן המהרי”ל דיסקין' בכבודו ובעצמו. החרם הכה גלים בארץ ובחו”ל וחילוקי דעות נוצרו בין כה וכמה מגדולי ישראל בנוגע אליו. מרן הנצי”ב מוואלוז'ין טען כי רימ”פ טעה טעות חמורה במעשה של פתיחת בית הספר :   ”...החכם פינס שיחי' אשר גודל על ברכי התלמוד ועיניו ראו כמה נתקלקלו בני רוסיה ופולין בבתי הספר... אשר אין אחד מבאי בית הספר יצא בדעה שלמה בקדושת התלמוד ויש מהם נתפקרו עוד יותר, והיה לו להבין כי לא זהו הדרך המובילה לעץ החיים באה”ק אשר עיני ה' בה...” אך לעומתו גיסו של רימ”פ, מרן הגאון רבי דוד פרידמן מקארלין שנחשב לזקן גאוני הדור נזעק ונלחם בכל כוחו לבטל את החרם וטען שאין לו כל הצדקה. (על אף שאף הוא העביר ביקורת חריפה ביותר על אי אלו מהשקפותיו של גיסו ותלה אותם בידיעותיו ב”ספרים חיצוניים”) גם רבו הגאון רבי מרדכי גימפל יפה כתב מכתב בו תיאר את רימ”פ ”לא בתור צדיק יושב אהל כל היום מעוטר בטלית ותפילין יושב בתעניתו... אבל כאשר הוא איש אוהב תורה גם חכמה, מעודו לימד לתלמידים בגפ”ת והיה חבר ריע ומודע לכל המופלגים חברי ש”ס בבלי וירושלמי דפה, אשר גם הוא שם לילות כימים בביהמ”ד... אשר גם הי' גדול בתורה... הרבה עסק גם בחכמה מדעית אבל הי' רק חכם ומבין מדעתו, מעודו לא ראה פני הבית מ'שקאלע' או 'בית הספר'...” לטענתו של רבי מרדכי גימפל, דעותיו המקוריות של רימ”פ הן כשל חותנו הנודע רבי שמריהו לוריא שקיבלן מתלמיד הגר”א רבי מנשה מאיליא שהיה סמוך על שולחנו. לבד מזאת עולה מתוך הכתובים כי מכתבים רבים הגיעו ירושלימה מרבנים וקהילות בחו”ל שתמהו והתנגדו דבר החרם ולמעשה לא פשט האיסור ובית המדרש המשיך להתקיים במתכונתו . לאור זאת ומטעמים נוספים הייתה גם דעתם של כמה וכמה מגאוני ירושלים בראשות מרן רבינו שמואל סלנט הייתה שיש לבטל את החרם ולאחר החלטתם זו הם שיגרו את המכתב אשר לפנינו ביום ה' ד' באדר  אל מרן קדוש ה' המהרי”ל דיסקין בבקשה להצטרף אף הוא אליהם לכתב ההיתר. כאשר בולטת מאוד יראת הכבוד בה נכתב המכתב – שעה שבא בעצם לחלוק ולהציב דעה נגדית. מפרט: [1] גיליון נייר מצב: טוב מאוד, סימני קיפול, נקבי תיוק עם פגיעה בטקסט, חורים זעירים, קרעים זעירים בשוליים