בידספיריט | בס”ד

בס”ד - דפים מספה”ק ויואל משה בכתי”ק מרן רביה”ק מסאטמאר זי”ע, -מ'מאמר שלש שבועות - מזכיר זקינו הגה”ק הישמח משה זי”ע בדין הליכת כהנים על קברי צדיקים. -ענין שלם !   שני דפים כתב יד ספה”ק ויואל משה, מ'מאמר שלוש שבועות' (סימן ע''ב) וַיוֹאֶ”ל מֹשֶׁ”ה: כתובים באצבע איש האלקים מרן רבינו הקדוש מסאטמאר זי”ע, שכתבם בדם לבבו ובמסירות נפש, כדי להציל את הכלל ישראל מרדת שחת ומליפול בפח יוקשים של הציונים וכיתות הנגררים אחריהם. ענין שלם בענייני תשובה וסיגופים וטומאת כהנים בקברי צדיקים, כמו כן מזכיר מזקנו הק' ריש שושילתא קדישא מרן הגה”ק בעל 'ישמח משה' זיע''א.   בכתב יד מופיע קטע שלם עליו נמתח קו דק לסימן מחיקה ע''י רבנו, קטע זה כמובן שבסוף לא הוכנס והודפס שם (ונדפס בשינו במקום אחר), ומה שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמודם, מחיקתם קל וחומר.   לפנינו ענין שלם מתחילתו ועוד סופו בטהרת קולמוסו של רבינו!   2 דפים מספה”ק 'ויואל משה', חידושים בכתב יד קדשו של רביה”ק מסאטמאר, מצב טוב מאוד, מעוטר בכריכת עור מהודרת,   *** ביאור דברי התיקוני זוהר ומהרח”ו: רבינו כתב דברים אלו בהמשך למה שכתב בסימן ע', שמהרח”ו כתב ששבועת הגלות היא עד אלף שנים, והציונים זייפו דבריו שמדבר מהשבועה שלא ידחקו את הקץ. ורבינו זי”ע הניף את ידו והראה עוז גבורתו לבאר לאמיתה של תורה את דברי מהרח”ו המיוסדים על דברי הזוה”ק, שהכוונה על גזירת הגלות שנגזר ע”י הקב”ה בשבועה, שלדעת הזוה”ק שבועה זו היתה עד אלף שנים, שעד אז לא היה מהני תשובה, אבל אחרי אלף שנים מהני תשובה לקרב זמן גאולתינו, אבל לא יתכן שתשובה ומעש”ט יועיל להתיר השבועה שלא ידחקו את הקץ. ובהמשך לזה מביא רבינו בכתי”ק שלפנינו ראיה ברורה דבדיני בני אדם אי אפשר שיהיה תלוי בתשובה, דהרי תשובה לא מהני להיפטר מד' מיתות בית דין, ומביא רבינו מחלוקת גדולי האחרונים הנודע ביהודה והחיד”א בעומק הביאור בדין זה, ומסיק רבינו: ”ועכ”פ זה וודאי לכל הדיעות שלא נמסר לבי”ד של מטה לידע כל פנימיות לבבם של אנשי הדור, אם עבודת לה' היא מאהבה בלתי לה' לבדו בלי פניות של קבלת פרס מאתו ית”ש, ולתלות בידיעה זו שבועה חמורה שאמר עלי' הקב”ה אני מתיר את בשרכם”.   וכיוצא בזה כתב ק”ז הישמח משה: בהמשך הדברים מביא רבינו סמוכין לדבריו מדברי זקינו הגה”ק הישמח משה זי”ע שכתב בטעם הדבר שלדינא אסור לכהנים לטמאות לקברי צדיקים, שאין אנחנו יודעים מי הוא בגדר צדיק, כי ד' חוקר לב והאדם יראה לעינים, ובארץ הידיעה נעדרת בזה רובא דרובא, ע”כ התורה השווה מדותיה. ומביא רבינו ראיה מזה שאי אפשר לתלות דיני התורה בידיעת צדקת בני האדם.