בידספיריט | ישראל פלדי, ללא כותרת, שנות

ישראל פלדי, ללא כותרת, שנות ה30 !!, תמונה נדירה מתקופה זו, שמן על בד, 37X46 ס”מ, חתום ומתוארך בגב הציור זהו אחד מאותם ציורים נדירים של פלדי שנוצרו זמן קצר לאחר שזנח את ציורי שנות העשרים שלו בחדר-מלון פאריזאי. היה זה ב- 1929, בהשפעת עלבון כבד שחווה למשמע דברי ביטול שיצאו מפי בעל גלריה נוכח הציורים. כך תמה לה באחת ביצירת פלדי התקופה המפוארת של ציורי שנות העשרים וכך החלה תקופתו הבאה – ציורי שנות השלושים. יותר מאשר תגובה אמוציונאלית-ילדותית, ”קבורת” יצירתו המודרניסטית המוקדמת, זו הפיוריסטית מחד גיסא, והאקספרסיוניסטית-פרימיטיביסטית מאידך גיסא, הגיבה לציור החדש שכבש את במות פאריז בשנות העשרים. בעודו בפאריז, פלדי הבין לפתע, שהתום המזרחי האקזוטי וארוס הנוף הארצישראלי אינם רלוונטיים יותר, כאשר חיים סוטין וחבריו היהודיים ממונפרנס מתכנסים בציוריהם בתוך תפנימים אפלוליים נוגים ומתמסרים לנושאים אינטימיים המיוצגים במכחול דשן ואקספרסיבי. פלדי לא היסס, ”כיבה” את השמש הארצישראלית, גנז את האידיליה ונכנס הביתה: הציור שלפנינו הוא אחת הדוגמאות המוקדמות למפנה הקיצוני שסחף את יצירתו (ואת יצירות המודרניזם הארצישראלי בכלל). פה אנו צופים בחדר חשוך, עגום סבר, בו יושבת אישה ליד שולחן עגול, שעליו אגרטל עם פרחים וסביבו שני כיסאות שחורים. שימוש רב בשחור מדגיש ומעצים את הבלחות הצבע הלוהט. אדום וצהוב חמים עונים לצללים, הנחות צבע עבות ממירות רישום, והחלל כולו מתמסר ל”אווירה” שבסימן הפנמה ושקט הנגועים בבדידות ואף בחרדה. מיחבר יסוד של עיגול, מלבנים, רשתות (ברקע), אנכים ועוד נכבש על-ידי מבע רגשי ישיר, אף כי כבוש, המזוהה באותה עת, בין פאריז לבין חוברות ”גזית” התל-אביביות, כ”ציור יהודי”. ציורו ה”יהודי” החדש של פלדי עונה אפוא לציורו ה”ציוני” הקודם, משדר בעגמומיותו רוח נכאים ההולכת ומטילה צלה על אירופה של הפאשיזם הגואה. גדעון עפרת