בידספיריט | משה קוגן (1879-1943) - עירום

משה קוגן (1879-1943) - עירום נשי, עיפרון על נייר. - משה קוגן (1879-1943) - עירום נשי, עיפרון על נייר. חתום. 20x22ס”מ. כתמים. משה קוגן (ידוע גם כ-מויסיי כוגן או מואיז כוגן היה פסל ורשם צרפתי, יהודי יליד בסרביה, אז האימפריה הרוסית. נחשב לנציג חשוב של האסכולה הנאו-קלאסית לפיסול בצרפת שלפני מלחמת העולם השנייה. משה כוגן נולד במשפחה יהודית דתית בעיירה אורחיי בבסרביה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, כיום ברפובליקה מולדובה. אביו, הרץ כהן או כוגן, היה סוחר בדגן וביין. ייתכן כי המשפחה הגיעה לבסרביה מליטא. משה גילה מוקדם כישורים אמנותיים ופיתח אותם באוטודידקט. למד בחדר ואחרי שהמשפחה עברה לגור בקישינב, למד שם בבית ספר יסודי ובגימנסיה. בשנת 1897 התחיל ללמוד כימיה באוניברסיטת אודסה ובשלב מסוים התכוון להמשיך במכון הפוליטכני בווינטרטור בשווייץ. נראה שהעיניין באמנות לא נתן לו מנוח וב-1898 וב-1899 נסע בימי הקיץ למושבה האומנותית בבאיה מארה (נאג'באניה) במרמורש, אז חלק מאוסטרו-הונגריה ולמד שם אצל האמן שימון הולושי. ברשימת התלמידים של הולושי באותן השנים הוא מופיע כ”קוגן סיגיסמונד”. יחד איתו למדו תלמידים מאודסה, ורשה, קרקוב, מינכן, וינה, ליבק וכו' הסביבה הקלאסיציסטית האודסאית על בנייניה שתוכננו במאות ה19-18 בהשפעה צרפתית והמוזיאון הארכאולוגי שבעיר יכלו להוות גירויים לנטיות האמנותיות של הצעיר. גם אחיו הבכור, שנאור כוגן, שבחר בעצמו לעסוק באמנות, וייתכן גם מורו הולושי, בוגר האקדמיה לאמנויות במינכן, עודדו אותו להרשם ללימודי אמנות במינכן. ב-13 במאי 1903 נרשם שם באקדמיה לאמנויות. למשך 3 חדשים באקדמיה -היה תלמידו של הפסל וילהלם פון רימאן (Wilhelm von Rumann) (1906-1850). לפרק זמן קצר למד, לפי הזמנתו של הנרי ואן דר ולדה בבית הספר לאמנויות Kunstgewerbeschule בויימאר. לאחר מכן השתלם גם בבית הספר של אובריסט ודבשיץ, שנקרא ”הסדנה הלימודית - מחקרית לאמנות חופשית וישומית”. בית ספר פרטי זה היה שם דגש על עידוד גישות אינדיבידואליות, הפשטה, השראה מן הטבע ומן החיים הפשוטים, וגם מאמנויות של עמי אפריקה, אמריקה ואוקיאניה ואמנות הילדים. במינכן פקד גם את חוגי האמנים הרוסים, ובראשם וסילי קנדינסקי ואלכסיי יאוולנסקי, שקישרו איתו יחסי ידידות. הוא ביקר גם בחוגים הספרותיים של שטפאן גאורגה וקארל וולפסקהל. ב-1904 או 1905 ביקר קוגן לראשונה בפריז. הפסל הידוע הראשון שלו, ”כאב” (Schmerz) - דמות מעוצבת בשיש של אשה שראשה זרוק לאחור ומעל כתפה השמאלית, בעוד היא נשענת על סלע מהוקצע בחספוס, עמד בסימן השפעת הרעיונות הנאו-קלאסיציסטים של אדולף פון הילדברנד, המנוגדים למגמה הנאו-בארוקית המופרזת הרווחת באימפריה הגרמנית באותה תקופה, גם בסימן השפעתו של רודן הצרפתי. בשנת 1908 כבר הציג לראשונה בסלון הסתיו בפריז וב-1909 לקח חלק בהקמת קבוצת האמנים האקספרסיוניסטים איחוד האמנים החדש (Neue Kunstlervereinigung Munchen) (NKVM) שהתארגנה סביב קנדינסקי, יאוולנסקי ואחרים. יצירות שלו הוצגו במסגרת שלושה סיורי התערוכות של ארגון זה בשנים 1910-1909, 1911-1910ו 1912-1911, קודם בגלריה לאמנות מודרנית במינכן (Moderne Galerie) ואחר כך בערים אחרות בגרמניה. האספן והמצנט קרל ארנסט אוסטהאוס, שתמך בו גם מאוחר יותר, מצא לו משרת מורה בבית הספר של המוזיאון שהקים - מוזיאון פולקוואנג בעיר האגן באזור הרוהר (מאוחר יותר המוזיאון עבר לעיר אסן). אך קוגן לא נשאר שם הרבה, חזר למינכן ואחר כך נסע לפריז. חסר מנוחה, החליף האמן ללא הרף את מקומות מגוריו, התגורר זמן מה גם בשווייץ ובברלין. בבירת גרמניה, משך את תשומת לבו של היסטוריון האמנות מקס זאוארלאנדט (1934-1880), שהיה מסייע לאמנים במצוקה כלכלית. משה קוגן הציג בברלין גם אחרי שעבר לצרפת, בתערוכות של NKVM ואמני ה”סצסיון” הברלינאי. משה כוגן הצטרף לכמה ארגונים של אמנים פלסטיים, כגון ”איגוד האמנים הגרמנים”, ”דויטשה וורקבונד” (”איגוד הגרמני לעבודה” שהוקם ב-1907) וה-”זונדרבונד” של דיסלדורף. ב-1933 נידה אותו המשטר הנאצי והטיל חרם על יצירותיו כאמן יהודי. כמה מהן הוצגו לראווה בתערוכה התעמולתית ”האמנות המנוונת” במינכן בשנת 1938. בשנת 1910 היגר קוגן לצרפת, שם הושפע על ידי אמנות הפיסול של מאיול ושל רודן, שהעריכו את כשרונו. שכר סטודיו ב”לה רוש” (La Ruche), מעון מפורסם לאמנים ברובע החמישה-עשר. אחרי שבשנת 1925 הציג מעבודותיו בסלון הסתיו, נבחר לסגן יושב ראש הוועד לפיסול של הסלון, מינוי שהיה יוצא דופן בשביל אמן זר. בשנת 1924 הוזמן לראשונה להולנד על ידי הצייר אוטו ואן רס (1957-1884). הוא התחיל לחלק את זמנו בין צרפת ובין הולנד. חי בהולנד בין השנים 1924 - 1928 ו 1933-1936 , הציג שם בגלריה של הרמן אודרץ' (1966-1872) ופקד את חוג האמנים שהתארח בביתו של ד”ר הנדריק ויחרסמה (1891-1969), רופא, אמן ואספן אמנות. פרט לואן רס, אחד מבאי הבית שנקשר אליו, היה הסופר, המשורר ומבקר האמנות יאן אנחלמן (1972-1900), שהקדיש לו מאמרים רבים. בהולנד היו לכוגן קשרים גם עם האספן היהודי ג'ק הכט, בעצמו מארח סלון של אמנים בביתו במנהויזן, ועם האספן ג'ון רדקר. יצר בעיקר פסלי עירום נשיים בחרס, טרקוטה, וגבס, בפורמט קטן, אף על פי שחלם תמיד ליצור גם פסלים מונומנטליים, ובדומה לברנקוש ניסה לפסל בעץ (ראה/י ”נערות בקיפול רגליים” Kniendes Madchen). את השרטוטים המקדימים היה מצייר בפחם, בעפרונות אדומים או בגיר. קוגן נמצא תכופות במצוקה כלכלית, לפעמים מכר את פסליו ברחובות הערים, ואחרי שנות ה-1930 נעלם במידה רבה מהתודעה הציבורית. לדברי הסוכן של פיקאסו, דניאל הנרי קאהנווילר, היה עובד לאט והתקשה לסיים בזמן את העבודות שהוזמנו אצלו, דבר שפגע בפרנסתו. עם חבריו בתקופות שונות נמנו הפסל הגרמני ארנו ברקר (שהפך כעבור כמה שנים לפסל חביב על המשטר הנאצי) שהשאיר דיוקן מפוסל בטרקוטה של כוגן (1927/1928), מארק שאגאל,