בידספיריט | תפוצות ישראל

תפוצות ישראל - ספר ”ויהי בעת המלאח”:”תולדות היהודים במרוקו מראשית התיישבותם ועד ימינו” עורך יוסף טולדנו/הוצאת 'רמטול', ירושלים תשמ”ד. 6,[2], 271 עמ':איורים, פורטרטים, מפות, פקסמילים, 30 ס”מ.מצב טוב מאוד. מתוך הספר: ”ולא עבר יום בלי ”מורא ופחד” כפי שכותב הרב יוסף משאש : ”ובח' אלול (1902)היו בכל יום רביעי בשבת, שהוא יום השוק, מהומות גדולות, והינו סוגרים דלתות אלמללא”ח יום או יומיים עד יעבור זעם, וכל החורף של ש' תרס”ג, הבהילונו שמועות רעות, אין יום נקי מקול פחדים כי באותה שנה, קם על המלכות מורד אחר, ידוע בשם בוחמאר”א, ומלך בעיר תאז'א, והמלך היה טרוד עמו במלחמה, וכל שרי הערים הכבידו מסים וארנוניות על ישראל ובפרט מן הפרט על יושבי העיר עז לנו מכנא”ס יע”א, וכל הפלשתים יושבי המדברות הקרובים והרחוקים הרבו להרוג ולשלול כל עוברי אורח, ולכן נשמו והדרכים, אין יוצא ואין בא, ושבת עובר אורח, וביום ה' י'ב לניסן שנה הנז', נקבצו כל שכנינו הרעים בעצת הש”ר הצורר ונז', ובאו להשמיד ולהרוג אותנו ח”ו, ושללו ובזזו ושרפו תחלה, כל החנויות והאוצרות של ישראל שהם מחוץ להאלמללא”ח, שהיו מלאים כל טוב, כסף וזהב ובגדים, וסחורות מינים ממינים שונים, כי כל מסחר היהודים במכנא”ס היה מחוץ לאללמלא”ח סמוך ונראה, ותהי מהומה וצעקה גדולה בעיר, אשר כמוה לא נהיתה, כי היה הדבר לפתע פתאם, והרבה יהודים נימצאו תוך חנויותיהם, ובחסדי ה' נצולו, ובאו תכף להאלמללא”ח, והדלתות סגרנו, וכל הקהל האנשים והנשים והטף בוכים בכי גדול, וצועקים ומתחננים לפני ה' בי”ג מדות ובתקיעת שופר, כל היום ההוא וכל הלילה ואיש יהודי היה במכנא”ס, ושמו מרדכי בן הר' יחייא לובאטון ז”ל, גדול ליהודים, דורש טוב לעמו, וגדול מרדכי בבית השר הצורר, הלך אל ביתו עם אחזת מרעיו, ויבך ויתחנן לו, להעביר את רעתו, אשר חשב על היהודים, ושוחד בחיק כסף תועפות נתן לו, וידבר אתם טובות, ויצאו מאתו בשלום, ואך נפש רשע אותה רע, כי הבטיח ולא קיים, וביום ו' י”ג לניסן בבקר, באו עוד כל שכנינו הרעים לאלפים ולרבבות לשלול את האלמללא”ח ולהשמיד ולהרוג ולאבד ח”ו, ואז כל היהודים בטחו בה', ונקהלו ועמדו על נפשם סביב לחומת האלמללא”ח, וכלי מלחמתם בידם, כי היו להם כלי מלחמה לרוב, והיו בהם הרבה מלומדים לירות בקנה שריפה למרחוק ולא יחטיאו המטרה, ואשר לא היה בהם כח לעמוד בקשרי המלחמה היו נחבאים בבתיהם, ומתחננים לפני אל נורא ואיום, שישלח לעמו פדיום, ומו”א הרב החסיד כמוהר”ר חיים משאש זיע”א, יצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה, וכל העם נסעו מחצרו”ת, ויאספו אליו ברחוב העיר, ויבכו בכי גדול, ויורידו לארץ ראשם, ויתגוללו בעפר, וזקנו של ע”ה שהיתה לבנה כשלג ויורדת על פי מדותיו, נעשית מטאטת לעפר, ופניו פני חמה אספו נגהם, והוא צועק ומתפלל ומתחנן לפני אבינו שבשמים, להציל עם מרעיתו וצאן ידו, מיד מבקשי נפשו, וקורא בחיל שובה ישראל עד ה' אלהיך, וכל העם גועים בבכיה, וקורים י”ג מדות בתרועה ובקול שופר, עם קריאת שמע בקול חוצב להבות אש, וישובו אל ה' בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאדם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור את בריתו את אברהם וכו', ויהם את מחנה פלשתים, לפני בני ישראל אנשי המלחמה, אשר על החומה, ויהרגו מהם רבים, והנשארים הרה נסו, לא נשאר בהם עד אחד, ויושע ה' את ישראל מיד פלשתים, והשר הצורר בראותו כי יד ישראל על העליונה, כי ה' אלהינו עמנו, ומה גם כי שמע שמבני ישראל לא מת אחד, אז רפו ידיו, ונפלה עליו אימת ה' ואימת עבדיו, והבטיח הבטחה גמורה שלא ירשע ולא ירשיע עוד, ואך לבנו היה נמס מקול פחדים, ועברו עלינו ב' ימים ראשונים ש”פ ביגון וצער, והבלגנו מאד על צערנו ותוגנו למען כבוד ה' ומועדיו, וביום א' לחולו של מועד, פתחנו שערי אלמללא”ח, ויצאו כל העם ויראו את אוצרותיהם וחנויותיהם שרופות ונפולות, ואבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעניה על השוד והשבר אשר המיטו עלינו שכנינו הרשעים, ויבכו בכי גדול, ואך שבו ויודו לה' חסדו, שלקח כספנו תחת נפשנו, ובכל זאת לא שלונו ולא שקטנו מקול פחדים, ובכל יומא דשוקא, היתה צרה וצוקה, עם כובד המסים שלא פסק, נוסף עוד על הרעב הכבד, כי שלש שנים רצופות עצר ה' את השמים, ולא היה מטר, והתענינו כמה תעניות, וכמה לילות קמנו בעוד לילה, והלכנו למערת הצדיקים, וקרינו תהלים ותוכחות מוסר, בבכי גדול קורע סגור לב והיינו הולכים משם לבתי כנסיות ומתפללים בתרועה ובקול שופר, וכן היינו עושים בעלות המנחה, לא נשארה בשום ספר שום תחנה ושום בקשה שלא קרינו בבכי גדול, ויום אחד הכריזו הרבנים על בטול מלאכה ומסחר, וקראו צום על כל הקהל האנשים והנשים והטף, וקדשו עצרה ברחובה של עיר, וכלם היו יושבים על הארץ ומתגוללים בעפר, והיה היום ההוא יום חשך ואפלה, ונצעק אל ה' אלהינו בנפש מרה, ואז שמע ה' את קולנו, וגשם נדבות הניף אלהים, ועשינו הודאה בשירה וזמרה, והיתה הרוחה”.