בידספיריט | ספר מיוחס

ספר מיוחס - שו”ת ”נודע היהודה” מהדורא קמא/ר' יחזקאל סג”ל לנדא/דפוס האחים בני הגביר ר' שמואל ב”ר חיים ארגעלבראנד, ווארשא-תרנ”א. חותמות בעלות-'ר' חיים יצחק קראב אב”ד דזאגר-ישן';'דוד אריה ב”ר משה חיים'. הרב חיים יצחק קָארב זצ”ל(תרל”ב-תשי”ז)היה רב וראש ישיבה ליטאי-אמריקאי, רבן של ערים שונות בליטא ובאוקראינה, רב בהארלם, חבר ”אגודת הרבנים בארה”ב וקנדה”, וראש ישיבת ”בית מדרש לתורה” בשיקגו.נולד בפילטן שבקורלנד לחיה ולרב שאול קָארב, זצ”ל שהיה למדן ור”מ.בילדותו למד אצל אביו, ואחר כך בישיבת טלז. נסמך לרבנות בידי ר' אליעזר גורדון זצ”ל רבה של טלז וראש הישיבה בה.נישא ללאה מרים בתם של דבורה והרב משה יצחק ראבין זצ”ל, שכיהן כמו”צ בפוניבז', לאחר פטירת חמיו כיהן שש שנים במקומו כמו”צ והתיידד עם רבי יעקב יצחק רבינוביץ זצ”ל, ידידות שנמשכה שנים בהתכתבות בדברי תורה.התמנה לכהן כרב העיר פלאנגה, וכיהן בה שש שנים עד פרוץ מלה”ע הראשונה.במהלך המלחמה כיהן כאב”ד בעיר פאבלגראד שבאוקראינה. לאחר המלחמה התמנה כרב בזאגר ישן בפלך קובנה וכיהן בה ארבע שנים.על שם רבנותו זו כונה ”הרב מזאגר”.בשנת תרפ”ו הוצע הרב קארב בידי ר' אברהם דובער כהנא שפירא זצ”ל מקובנה, לראי”ה קוק זצ”ל, כמועמד לראשות ישיבת מרכז הרב במקומו של ראש הישיבה הרב אברהם אהרן בורשטיין מטבריג זצ”ל, שנפטר באותה שנה.ההצעה לא באה לידי מימוש. בשנת תרפ”ז היגר לארה”ב.עם בואו מונה כרב בית המדרש הגדול בהארלם, ובהמשך אותה שנה כרב קהילת ”הבימה” בניו יורק.בהיותו בהארלם הדפיס את הכרך הראשון של ספרו- ”נתיבות חיים” העוסק בעניינים שונים בסוגיות התלמוד הבבלי ובדברי הרמב”ם, שהתקבל באהדה רבה בקהל הלמדני בארה”ב ובליטא.בשנת תרפ”ח התמנה כראש הישיבה ”בית מדרש לתורה”- בשיקגו.בשואה איבד את בנו הבכור הרב שלמה קארב זצ”ל, שכיהן כמו”צ בבית הדין בקובנה ואת אשתו מנוחה וילדיהם, בתו פייגה ובעלה לוי קויפמן ובתם הי”ד.בשנת תש”ח עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים.בגין ספריו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית מקורית, לשנת תשי”ג-תשי”ד. הרב קראב נפטר בשנת תשי”ז, נטמן בהר המנוחות , צד רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל. כ”ד;נ”א;ק';כ”ג;ז'[1]דפים(ארבעה חלקים), מצב טוב, כריכה משופצת, דף השער הראשון ועוד 10 דפים הראשונים מודבקים לשדרה, ללא פגיעה בטכסט, מעט כתמי זמן, בחלק האחרון קרע בשני הדפים הראשונים עם חוסר קטן בטכסט, חסר הדף האחרון.