בידספיריט | ספר חתום

ספר חתום - מרגניתא דר”ב[השלם]על התורה וליקוטי נו”כ ואגדות/ר' ברוך תאומים פרענקיל/לונדון תשי”ז. המביאים לדפוס:ר' ברוך שמעון שניאורסון ור' אלחנן בהרר”ד היילפרין זצ”ל, נכדי המחבר. בהוצאה זו הוספות שלא היו בשתי המהדורות הקודמות וגם חלק הדרושים, שיצא לאור בפעם הראשונה מתוך כת”י של המחבר זצ”ל. הקדשה בכתב ידו של הרב שניאורסון זצ”ל, לרב נטע פרנס זצ”ל. הרב ברוך שמעון שניאורסון זצ”ל, נולד בקראקא בשנת תרע”ג לרב יוסף משה שניאורסון זצ”ל (שהיה מצאצאי אדמו”ר ה'צמח צדק').נקרא ”ברוך” על שם ר' ישראל ברוך פוזנר זצ”ל, אביו של אדמו”ר הזקן ו”שמעון” על שם סבו(אבי אמו)זצ”ל.בהיותו בן שלוש עשרה נסע להתברך מפי האדמו”ר מבעלז, ר' יששכר דוב רוקח זצ”ל, שקירבו ונתן לו לעלות ל'מפטיר' בבהכנ”ס הגדול, דבר שהיה מאוד לא שגרתי אצלו.בבחרותו למד בישיבות:רדומישלא אצל הרב חיים ענגיל זצ”ל , ישיבת ”כתר תורה” של חסידי רדומסק ואצל הגאון ר' שאול זאב עטינגר זצ”ל. בשנת תרצ”א הגיע ל”ישיבת חכמי לובלין” והיה מתלמידיו המובהקים של הרב מאיר שפירא זצ”ל.בזמן שלמד שם, התפרסם כגאון בתורה ומתמיד גדול, ומונה על ידי הרב שפירא לבחון את התלמידים החדשים על מאתיים הדפים שנדרשו להיבחן, כל אחד במסכתות שלמד.במלחמת העולם השנייה נדד לרוסיה, שם ישב בצריף עזוב ועסק בתורה.כשניסה להבריח את הגבול מלמברג לווילנא, נתפס והושב בכלא למשך כשנה, לאחר מכן הוגלה להרי אוראל בסיביר, שם סבל רבות מרעב תוך כדי עבודת פיזית קשה. באחד הימים חלה במחלת הטיפוס והיה בטוח שקיצו קרב.לפתע ראה את רבו בחלום שאומר לו: ”אחוז באבנטי ותינצל” והוא אכן ניצל.כשסיים את הגלות בסיביר עבר לבוכארה והמשיך ללמוד תורה, למרות התנאים הקשים ששררו גם שם.בהיותו בבוכארה פגש את הרב דוב בעריש וידנפלד זצ”ל אב”ד של טשעבין, שהכירו עוד מלובלין ושם החליט על לקיחתו כחתן לבתו.בסיום המלחמה חזר לקרקא ומצא את חידושי התורה שלו ושל סבו(ה”ברוך טעם”) אותם הטמין לפני שברח. בקיץ שנת תש”ז עלה לארץ ישראל מבלי שהיו בידיו האישורים מהממשל הבריטי ונאלץ להסתתר מהמשטרה הבריטית.לאחר שעזבו הבריטים את הארץ יכל להמשיך ללמוד בשקט והוא עשה זאת אצל חמיו.בשנת תשי”ב הוכתר כראש ישיבת 'תומכי תמימים' לוד, והחזיק בתפקיד כארבע שנים. לאחר מכן, על פי בקשת חותנו, עבר לכהן כראש ישיבת טשעבין בירושלים.בתפקיד זה כיהן קרוב לחמישים שנה, בהם לימד תורה לאלפי תלמידים.במקביל גם שימש כחבר במועצת גדולי התורה. בשנת תשנ”ט חלה ובמשך שנתיים סבל יסורים. בתקופה מסויימת התחזק קצת והמשיך למסור שיעורים בישיבה, אך באמצע שנת תשס”א התגברה המחלה וביום השבת פרשת 'שלח', ביום                            כ”ה בסיוון, תשס”א נפטר.ממנ”כ בהר המנוחות בירושלים, בסמיכות לחמיו. [6]רצ”ו[2]עמ';פקסימיל, מצב טוב, חוסר בשדרה.