חשבון מפורט מאת העסקן והסוחר ר' יצחק שריון. ירושלים, תר"פ

חשבון מפורט מאת העסקן והסוחר ר' יצחק שריון. ירושלים, תר"פ

החשבון נערך עבור כולל חב"ד בירושלים, על רכישת אוסף גדול של פריטי נייר לשימוש המשרד.

[1] דף נייר, כתוב משני צידיו. בלנק רשמי. 21X13 ס"מ.

מצב טוב-בינוני. נקבי תיוק בראש ותחתית הדף, חלקם עם כתמי חלודה.

ביוגרפיה:

יצחק שריון (זלקינד) (י"א בניסן ה'תרל"א, 2 באפריל 1871 – ז' באב ה'תש"א, 31 ביולי 1941) היה איש ציבור וסוחר בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20. נציג הקהילה היהודית-אשכנזית בירושלים במועצת עיריית ירושלים הראשונה בתקופת המנדט. ממייסדי אגודת אחווה וממייסדי המזרחי בירושלים.

נולד בדיסנה, פלך וילנה (כיום בלארוס), לשיינה ויחזקאל זלקינד.

בילדותו קיבל חינוך תורני. בגיל אחת עשרה התייתם מאביו, ולאחר מכן החל בלימודים כלליים.

    בשנת 1888 עלה לארץ ישראל. עם בואו נעצר בידי הפקידים העות'מאניים, בשל האיסור על עליית יהודים מרוסיה, ושוחרר בערבות. הוא קיבל עליו את הנתינות הטורקית, ובעקבות זאת החליף את שם משפחתו מזלקינד לשריון.

במשך תקופה עבד כמזכיר אצל דודו, הנדיב משה ויטנברג. בשנת 1890 נישא לצפורה, בת חיים רפאל ויטנברג מוויטבסק, אחי דודו משה ויטנברג.

   בשנת 1891 פתח בית מסחר לעסקי נייר ומכשירי כתיבה ליד שער יפו. הוא פיתח את עסקיו, ובית מסחרו נחשב לאחד הגדולים בירושלים. בשנת 1926 פתח סניף בתל אביב ועמד בקשרי מסחר עם חלק ניכר מהוצאות הספרים ומוסדות ההדפסה בערי המרכז ובמושבות.

   בשנת 1895 טיפל בעיזבון דודו משה ויטנברג בסך כחצי מיליון רובל וסידר אותו לטובת מוסדות ירושלים. באותה שנה השתתף ביסוד אגודת "אחווה", והיה ממייסדי שכונת אחווה בירושלים. היה פעיל באגודת "בני ישראל" שפעלה כנגד המיסיון, וכן באגודת "המכבים הקדמונים" שנוסדה בירושלים בשנת 1896. היה גזברה של "האגודה הציונית" שנוסדה ב-1904 בירושלים. שימש איש הקשר של אנשי היישוב הישן בקונסוליה הרוסית.

    בשנות מלחמת העולם הראשונה עסק בפעילות ציבורית להקלת המחסור של תושבי ירושלים. לאחר המלחמה התמנה כחבר עיריית ירושלים כנציג העדה האשכנזית, לצד עמיתו יצחק שמעיה אלישר שכיהן כנציג העדה הספרדית.

בשנת 1918 השתתף ביסוד הסתדרות המזרחי בירושלים ושימש גזבר וסגן יו"ר.

היה בין החותמים על כתב הרבנות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרב הראשי.

התגורר בשכונת רחביה. לאחר מותו נקראה על שמו סמטה בשכונה זו.

ספר זכרונות שכתב באחרית ימיו. יצא לאור על ידי בנו יחזקאל אהרן בשנת 1943, כשנתיים לאחר מותו. הספר תורגם לאנגלית על ידי נינו עמיחי ארגמן.

קרדיט: ויקיפדיה.