בידספיריט | התפרדות הקהילות בהונגריה. מכתב  ייחודי

התפרדות הקהילות בהונגריה. מכתב  ייחודי מאת הגאון רבי שמואל בראך אב”ד ניר מאדע, לרבו המהר”ם שיק, בענין האם מותר לו לאכול משחיטת השוחט דקהל החסידים בעיר אוהעל שנאסר ע”י המרא דאתרא דשם. קהילת אוהעל לא הצטרפה לה”ארטהדאקסן” בעת התפלגות הקהילות בשנת תרכ”ט, כיון שרבה הגאון רבי ירמיה לעוו זצ”ל לא ראה לנחוץ לייסד קהילה נפרדת בעירו, כי שם לא היה סכנה מכת ה”נעאלאגין”. אז התלכדו יחדיו החסידים דשם, ויסדו קהילה מיוחדת בשם קהל ספרדים, והצטרפו לחבורת הארטהדאקסיע, ותמכו בידיהם גדולי הדור, כי ראו שמתכוונים לחיזוק הארטהאדקאסיע, אבל האב”ד רבי ירמיה מחה נגדם, וכתוצאה מזה התלקחה בעיר מחלוקת עזה, וביותר הסתערה אחר הסתלקות רבי ירמיה ביום י”ז ניסן תרל”ד, ונתמנה בנו לרב ה”ה הגאון ר' אלעזר לעוו זצ”ל בעמח”ס פקודת אלעזר, והוא יצא לחלוק נגד עדת החסידים בחומר הדין לאסור קהילתם, יינם ושחיטתם. ולעומתם משבחים גדולי הדור את קהל החסידים, וביניהם נמנו הגה”ק בעל ייטב לב מסיגעט זי”ע והגה”ק רבי יחזקאל שרגא משינאווע זי”ע שהי' אז עוד אבדק”ק סטראפקוב, והגה”ק המהר”ם שיק אבדק”ק חוסט זצ”ל, והגאון האדיר רבי חיים צבי מאנהיימער זצ”ל אבדק”ק אונגוואר, ועוד. שהתייצבו לימין החסידים היראים. הגאון רבי שמואל בראך זצ”ל האב”ד נירמאדע שהיה גדול תלמידי הגה”ק המהר”ם שיק, ואף הוציא לאור ספריו הגדולים של רבו ה”ה שו”ת מהר”ם שיק, התחתן בשנת תרל”ה לעיר אוהעל, ולפני החתונה אמר לו רבו שיקבע מקומו בעדת החסידים, תוך זמן קצר קנה לעצמו שם טוב בהיותו גדול בתורה ויראה, ואף על גילו הצעיר בחרה אותו הקהילה להיות ראש החבריא, ויסד בעיר חברה ש”ס ללימוד תורה ברבים, ועמד בראש החבורה, כאשר יחזה הקורא להלן במכתב שערך לרבו. והנה בחודש כסליו בשנת תרל”ט התכוננו החברה ש”ס של עדת הספרדים לערוך סעודת סיום מסכתא ברוב פאר, והי' ברור שיגישו שם בשר משחיטת השוחט של הספרדים שנאסר ע”י המרא דאתרא, ורבי שמואל נמנע מלאכול משחיטתו מפני שלא רצה להיות לשיחה בפי המחרחרי ריב, וערך אז שאלה ארוכה וערוכה לרבו מרן המהר”ם שיק זצ”ל שיחוה לו מה לעשות. מרן המהר”ם שיק הי' כבר אז חלוש וחולה, כי זה הי' שבועות אחדים לפני הסתלקותו, ביום ר”ח שבט בשנה זו, עכ”ז לא הי' יכול לעצור ברוחו מלשאול מחמת נחיצות הענין, וגם כי לא היה רגיל לעשות בכל ענין שום מבלי לשאול את רבו. והרי לפניך קטעים ממכתב עוז זה, אשר נראה ממנו עומק הערצתו לרבו הקדוש, וגם אדיקותו הנפלא למדת האמת, וקנאת ה' שבער בקרבו. בע”ה, אוהעל אור ליום ג' וישלח שנת לציון גואל תביא (תרל”ט) לפ”ק פני משה כפני חמה, מאיר לארץ ולדרים בה, ה”ה האי סבא קדישא כבוד אדמ”ו הרב הגאון הגדול האמתי המפורסם בעולם, רבן של ישראל, נזר הזמן והדרו, חסידא ופרישא ע”ה פה”ח כקש”ת מו”ה משה שיק נ”י האבדק”ק חוסט והגלילות יע”א. אחרי קידה והשתחוי' מול הדרת קדוש אדמ”ו הגנ”י, אבקש, שאל יחר הפעם עלי שאטריחו במכתבי, אם אמנם ידעתי גם ידעתי מחולשת אדמ”ו הגנ”י, ומרוב טרדותיו [אשר] ראיתי זה שלש שבועות בהיותי שם, וגם מטעם זה מנעתי זה כמה פעמים להטריח את כאדמ”ו הגנ”י בשאלות ובמכתבים, בכל זאת הרהבתי בנפשי עוז, היות שאני נבוך בדבר אחד כאשר אכתוב לקמן, ואין אני רוצה לעשות ימין ושמאל רק כאשר יורני הדר”ג אדמ”ו נ”י, כי בו אדע כי ישר ואמת אני הולך, [ואחלה] וגם אבקש שלא ידחני אדמ”ו הגנ”י בקל שלא להשיבני, כי ידע אדמ”ו הגנ”י כי אין איש להתייעץ אתו עמו בדבר יראה אשר יחוה דעתו הטהורה בלי פני'..... הנה ידוע לכבוד אדמ”ו הגנ”י, שבלבי ובמצפוני אני חולק דעתי עם כת הספרדים עבור טעמים ידועים וגלויים לכל אשר רוצה עצמו להחזיק בדרכי התורה והיראה, ובכ”ז עד עתה מנעתי את עצמי שלא לאכול משחיטת שוחט הספרדים, אבל לא מצד איסור של הרב דפה, כי אני יודע ועד, שאין לחוש לאיסור זה כלל עפ”י דין, (ובלבד) [ובפרט] שגדולי דורינו הסכימו להיפך, וגם חוץ ההיתירים מגאונים מסיגעט [=ה”ה הייטב לב] ומסטראפקאף [= ה”ה הדברי יחזקאל משינאווא] ושאר רבנים, ראיתי מכתב מהגאון אבדק”ק אונגוואר [=ה”ה הגאון רבי חיים צבי מאנהיימער] כתוב להרב דפה (ויש תחת ידי העתק מכתב זה), ומברר שעפ”י דין אין איסורו בזה ממש, וגם הוכיחו דברים קשים על דרכיו, ועל לא טובה השמועה, ולא [שלחתי] העתק זה לאדמ”ו הגנ”י, שלא רציתי להטריחו בקריאתו, כי הוא מכתב ארוך, כתוב על עבר, וגם הגאון הצדיק אבדק”ק סטראפקאף אכל זה שבועות אחדים אצל הרבני מו”ה אבלי כ”ץ, ומה בהמתן של צדיקים וכו', רק שלא רציתי להיות שיחה בפי הבריות לאמור, ראו גם זה אינו חושש לאיסור של הרב. ידוע לאדמ”ו הגנ”י כאשר ספרתי לו פה אל פה, כי לאחר טירחות רבות [עלה] בישועת ה' בידי לתקן ש”ס חברה בבהמ”ד הספרדים ללמוד ברבים, וב”ה עשתה פרי, ותל”י לומדים בכל יום שתי שעות בהתמדה, וברצון [טוב], וגם נתחזקה בתקנות טובות כראוי לחברה כזאת, וגם אחד מתקנותי' שבכל סיום מסכתא, הוא סעודת מצוה, ובקרב ימים הבע”ל ישלמו מס' ברכות שהתחילו בה ללמוד ברבים, ואני המתחיל ומייסד חברה זאת, שמוני לראש להנהיג החברא כראוי, וקבלתי זה עלי, למען החזיק בדבר זה.  ואם אני אמנע ליטול חלק בסעודת מצוה הנ”ל, ח”ו יראתי שלא ירגזון עלי בחשבתי עליהם לאוכלי נבילה, וח”ו לבטל כל אשר טרחתי, כי כולם שמו עיניהם [בי], ואני לא אדע מה לעשות, לכן אני שואל ומתחנן מאדמ”ו הגנ”י להורני דעתו דעת תורה, אשר רק עפ”י התורה האמתיי' כדת מה לעשות, .... ואשנה ואשלש בקשתי, כי רק האמת המבקש כזאת, שלא ידחני שלא להשיב, [כי] אז אין אני יודע למי לפנות, גם בשאר עניינים, אם אדמו”ר הגנ”י ימנע האמת אשר אתו מתלמידו הנאמן הרוצה בדרכיו, ובצפיותי אצפה, שלא ישיבני ריקם מלפניו, ויורני דעת ברור... למען אדע אשר אעשה ... בהמשך המכתב מקשה לרבו קושיא נפלאה בדברי רבנו יונה בר”פ כיצד מברכין במס' ברכות מה שעלה בדעתו בעת לימודו ברבים. רבו המהר”ם שיק לא איחר מלהשיבו על אף חולשתו האנושה משום נחיצות הענין,