Asta Bidspirit | מכתב ברכות גדול ומרשים מאת

מכתב ברכות גדול ומרשים מאת מרן הרה”ק רבי יואל מסאטמר לשאר בשרו החסיד המפורסם הגה”ח ר' יואל אשכנזי – תשכ”ג – תוספת בכתי”ק וחתימה נאה במיוחד. - מכתב ברכות חשוב ומיוחד מאת כ”ק מרן האדמו”ר הגה”ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמר , בעל ה”דברי יואל”, אל שאר בשרו ומקורבו החסיד המפורסם הרה”ח רבי יואל אשכנזי מטבריה . י”ד חשון תשכ”ג. מכתב גדול ונאה, שנכתב לאחר הימים הקדושים, ובו משיב רבינו הק' לברכת השנים שקיבל מרבי יואל אשכנזי ומרעיף עליו ועל בני משפחתו ברכות קודש חמות ומפורטות. בראש המכתב פונה רבינו הק' אל רבי יואל אשכנזי בתארים מופלגים של חיבה וכבוד: ”כבוד הרה”ח המפואר איש האשכולות פאר מקדושים אראלים ותרשישים כש”ת מוה”ר יואל בן סאשא”. רבינו הק' כותב כי קיבל את ברכת השנים ששלח אליו רבי יואל, אולם מחמת טרדות הימים הקדושים וטירחות הציבור והיחיד נמנע ממנו להשיב עד עתה. כעת הוא משיב לו בברכת השנים ומספר כי הזכירו בתפילתו: שהתפלל בעדו ובעד כל הנלווים אליו, ומברכו שהשי”ת יהיה בעזרם בכל העניינים. בהמשך מרעיף עליו רבינו הק' ברכות מופלגות לאריכות ימים ולזקנה טובה, ומברכו בלשון הכתוב: ”עוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן”, מתוך רוב נחת מבנים ובני בנים. כן מוסיף רבינו הק' ברכה מיוחדת לרפואה שלמה לנכדו של רבי יואל. בסיום המכתב הוסיף רבינו הק' בעצם כתב יד קדשו דברי ידידות וברכה: ”ש”ב ידידו דו”ש באה”ר מצפה לבשו”ט ומברכו בכ”ט” ולאחריהם חתימת יד קדשו הגדולה והמסולסלת. הגה”ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמר [תרמ”ז–תשל”ט], בעל ה”דברי יואל” וה”ויואל משה”, מגדולי מנהיגי ישראל בדור האחרון ומייסדה ומנהיגה הראשון של חסידות סאטמר. בנו הצעיר של הרה”ק רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעל ”קדושת יום טוב”, ונכדו של הרה”ק רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ”ייטב לב”; אחיו הצעיר של הרה”ק רבי חיים צבי טייטלבוים בעל ”עצי חיים”. עוד מנעוריו נודע רבינו הק' בגדלותו המופלגת בתורה, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו. כבר בהיותו כבן שבע עשרה משך את תשומת לב החסידים, שהחלו להתרכז סביבו, ובהמשך הנהיג עדה וכיהן ברבנות בקהילות חשובות במשך עשרות שנים. תחילה כיהן כרב באורשיווא, לאחר מכן בקרולי, ומשנת תרצ”ד כרבה של סאטמר. בכל מקומות רבנותו עמד בראש ישיבות וקהילות גדולות והיה מן הדמויות המרכזיות של היהדות האורתודוקסית הנאמנה באזור מרמרוש וטרנסילבניה. בשנות השואה ניצל רבינו הק' באמצעות רכבת קסטנר, והגיע לשווייץ בכ”א בכסלו תש”ה – יום שנקבע לדורות בחסידות סאטמר כ”יום ההצלה”. לאחר המלחמה עלה לארץ ישראל, ובהמשך עבר לארצות הברית, ושם היה מן המקימים הגדולים של העולם החסידי לאחר החורבן. רבינו הק' הקים מחדש את עטרת חסידות סאטמר, שאיבדה רבים מבניה בשואה, והפריח את השממה הרוחנית בקרב פליטי אירופה. פעל ללא ליאות להקמת מוסדות תורה ותפילה, ישיבות, תלמודי תורה ומפעלי צדקה וחסד, והעמיד את חסידות סאטמר כאחת החצרות החסידיות הגדולות והמשפיעות בעולם. רבינו הק' נודע במידת הצדקה והחסד המופלגת שלו ובאהבת ישראל הגדולה שפיעמה בו. לצד זאת היה הלוחם הגדול בדורו נגד הציונות וכל סטייה מדרכי המסורה, ושיטתו הקנאית וחסרת הפשרות נעשתה מזוהה עמו יותר מכל. חיבוריו ”ויואל משה”, ”דברי יואל”, ”על הגאולה ועל התמורה” ועוד נעשו מספרי היסוד של שיטתו. משנת תשי”א כיהן רבינו הק' כנשיא העדה החרדית בירושלים, ומשנת תשי”ג כגאב”ד העדה החרדית. אף שמקום מושבו היה בארצות הברית, היה קשור בכל לבו לענייני היהדות החרדית בארץ הקודש, תמך במוסדות תורה וחסד ופעל רבות למען חיזוקם. הנמען – החסיד המפורסם הרה”ח רבי יואל אשכנזי [תרמ”ד–תש”ל] מטבריה, בן רבי ברוך אשכנזי, היה שאר בשרו של רבינו הק' ומן הקרובים אליו ביותר. בילדותו עלה עם אביו לארץ ישראל והתגורר בצפת. לאחר נישואיו לבתו של רבי נח וינברג, נכדו של הרה”ק בעל ”יסוד העבודה” מסלונים, השתקע בטבריה. נודע כתלמיד חכם מופלג וחריף, חסיד ואיש מעשה, מרבה להיטיב, ומבעלי המסורה של סיפורי הצדיקים והחסידים מן הדור הקודם. זכה להסתופף בצילם של גדולי הצדיקים, ובפרט בקרב צדיקי לעכוביץ–סלונים. הוערך ונחשב אצל גדולי האדמו”רים, ובהם רבינו הק' מסאטמר והרה”ק בעל ה”שפע חיים” מקלויזנבורג. קשר משפחתי וקרוב במיוחד שרר במשך עשרות שנים בין רבינו הק' מסאטמר ובין רבי יואל אשכנזי. רבי יואל אשכנזי היה נינו של רבי יואל אשכנזי מזלוטשוב, שהיה אבי אמו של רבינו הק', ושניהם נקראו על שמו. עוד בילדותו, קודם עלייתו לארץ ישראל, הגיע רבי יואל אשכנזי עם אביו להיפרד מהרה”ק בעל ה”קדושת יום טוב” מסיגט. באותו מעמד היה גם רבינו הק' הצעיר, וה”קדושת יום טוב” הורה לשניהם לאכול מקערה אחת, באומרו: ”אתה שמך יואל, והוא ג”כ שמו יואל; ואתה נוסע לארץ ישראל, ובני יואל הרי הוא אוהב את ארץ ישראל, על כן מהראוי שתאכלו יחד מקערה אחת”. הקשר שנוצר ביניהם נמשך לאורך השנים. רבי יואל אשכנזי היה קשור לרבינו הק' ומקורב אליו מאוד, ורבינו הק' הוקירו וכיבדו; בביקוריו בארץ ישראל היה מבקרו בביתו בטבריה. בין השניים התקיימה חליפת מכתבים במשך השנים, ובהם ניכרת הקרבה המשפחתית והידידות העמוקה. המכתב שלפנינו מהווה עדות יפה במיוחד לקשר זה. לצד התארים המופלגים שבהם פונה אליו רבינו הק', הוא מספר כי התפלל בעדו ובעד כל הנלווים אליו, מברכו באריכות ימים ובנחת מבניו ובני בניו, ואף מתייחס באופן אישי למצבו של נכדו ומברכו ברפואה שלמה. בסיום, בעצם כתב יד קדשו, מכנהו רבינו הק' ”ש”ב ידידו”, דורש שלומו באהבה רבה ומציין כי הוא ”מצפה לבשו”ט”. מכתב חשוב ומרגש, רווי ברכות קודש, אל אחד מקרוביו ומקורביו המיוחדים של מרן בעל ה”דברי יואל”; בסופו תוספת אישית בעצם כתב יד קדשו וחתימת יד קדשו. דף גדול. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק בצד. סימני גיל קלים. הכתב והתוספת בכתי”ק ברורים ושמורים.