בידספיריט | שירים - דונש בן לבראט

שירים - דונש בן לבראט ירושלים תש”ז 1947 מהדורה ראשונה .עם מבוא והערות מאת נחמיה אלוני .חסר שער מצב טוב. - דוּנָשׂ הלוי בֵּן לָבְרָט או בשמו העברי אדונים הלוי (920 - סביבות 990) היה פרשן, משורר ומדקדק יהודי-ספרדי בתור הזהב של יהדות ספרד. נולד והתחנך בפאס שבמרוקו, ובצעירותו נסע ללמוד בישיבות בבל אצל רבי סעדיה גאון, ויש אומרים אף שהיה נכדו. בשבתו בבבל כתב דונש שירים רבים, ושמו התפרסם מאד, ואף נכתבו לכבודו מספר שירים. הוא לימד דקדוק ושירה. רבי חסדאי אבן שפרוט ששהה אז בקורדובה הזמין את דונש לספרד. קורדובה הייתה אז מרכז התרבות והשירה של עולם האסלאם, ורבי חסדאי טרח להביא לשם את טובי המוחות. בקורדובה פגש דונש את מנחם בן סרוק, מדקדק חשוב אף הוא, אך שניהם לא הסתדרו אחד עם רעהו, בשל מחלוקות דקדוקיות רבות, ובשל ביקורתו העזה של מנחם על רס”ג, רבו של דונש. המחלוקת ביניהם הפכה ליריבות אישית שכללה חיבורים פולמוסיים רבים וחילופי השמצות בפני רבי חסדאי אבן שפרוט. דונש נפטר בקורדובה בשנת 990. דונש היה הראשון שהכניס את משקל השירה הערבית לשירה העברית. בשירה הערבית מבחינים בין תנועות קצרות לארוכות. השירה הערבית בנויה על סירוג של תנועות קצרות, המסומנות בקערית, ותנועות ארוכות, המסומנות על ידי קו. בעברית אין הבדל אורך בין התנועות, רק באיכותן, לכן דונש קבע את השווא הנע והחטפים במקום התנועות הקצרות. הוא ספג ביקורת על כך: נטען נגדו, בעיקר על ידי תלמידי מנחם בן סרוק, שהוא משחית את השפה העברית על ידי התערבות (ערביזציה של השפה) ומשנה צורות מקראיות כדי להתאימן למשקל הערבי ולחרוז. למשל בפיוט דרור יקרא (שבו אקרוסטיכון): דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת. וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת. נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת. שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת: