בידספיריט | 2 ספרים - אגוז (

2 ספרים - אגוז ( עותק חתום ע”י המחבר ), ויגאל אלון. - אגוז: קרא אבא את שמה הדהוי על חרטומה של הספינה הקטנה, וחשב לעצמו: ”האם תוכל הספינה הרעועה, המתנדנדת על הגלים כקליפת אגוז, להביא אותו אל חוף מבטחים?” את ספקותיו שמר לעצמו. טביעתה של ”אגוז” (פיסס), על מ”ד מעפיליה, עוררה התרגשות עזה ותחושת הזדהות עמוקה בקרב רבים, שחשו שכל אחד מהם יכול היה להימצא עליה בלילה ההוא. על־כן היתה ”אגוז” לסמל העלייה וההעפלה של יהודי מרוקו. בלשון בהירה ובתערובת של מציאות ובדיה מגולל הסופר יצחק קינן את סיפורם המופלא של יהודי מרוקו, אשר נענו לקריאה לעלות, עזבו את הכול ולא נרתעו מכל סכנה: הורים, ששלחו את ילדיהם הקטנים; ישישים, שמשפחותיהם נאלצו להשאירם במרוקו, כי לא התירו לזקנים לעלות; שליחים עלומים, הדופקים על דלת בית באישון לילה, ויושביו קמים, עוזבים את הכול ויוצאים לדרך; וכמובן פעילותם הנועזת של פעילי העלייה. כל אלה - על רקע היחסים המיוחדים בין יהודים לערבים. - - כראש יצחק קינן נולד במראכש שבמרוקו. עלה לארץ במסגרת עליית הנוער והתחנך בכפר הנוער נווה הדסה ובקיבוץ תל־יצחק ושירת בנח”ל ובצנחנים. במשך שנים אחדות שימש קינן כמורה וכמנהל בבית ספר בבית שאן, ואחר־כך המועצה המקומית שם. כן היה שליח עליית הנוער באירופה ומנכ”ל אמנות לעם. קינן כתב שירים, והם הולחנו ומושרים בפי ה”גבעטרון” (הידועים בהם: ”ים השיבולים” ו”עמק שלי”). סיפוריו הקצרים ”קבר בהר הזיתים” ו”מעשה בתיק” זכו בפרסים ספרותיים. קינן פרסם גם את הרומן ילד מן המדבר ואת סיפור הילדים  נחש הפלא ממראכש יגאל: אילו נשאלתי:  כיצד, לדעתי, יש לנהוג  במיעוט הערבי, תשובתי היא: כפי שהייתי רוצה שינהגו בכל מיעוט יהודי בארצות תפוצותיו של העם. גם לעת מלחמה ותקופות חירום, עלינו לראות בהם את שכני־הקבע שלנו ואת בעלי הברית של מחר. ומשמעו המעשי של הדבר:   יחס אנושי לאוכלוסיה נשלטת, לאשה, לשבוי. בקצרה: פנייה אל האנושי שבנו ואל מותר האדם, ולא   פנייה ליצר. כל המבקש לחנך אדם שלם, ככל האפשר, חייב לראות בשירות הצבאי את   תפקידו הפונקציונאלי, ואותו בלבד, כהכרח שלא יגונה ולא  כאידיאל לעצמו. אידיאליזציה של הצבא   מוכרחה להוליך לצבאנות, שבדומה ללאומנות היא   בבחינת עבודה זרה, זרה ליהדות ולחברה הערכית  אשר ניסינו להקימה כאן, ושברצוננו להוסיף ולקיימה. צבא הומאניסטי הופך את הברזל שבידיו לערך מחנך, בעוד שהצבאנות משתכרת מן הכוח השתלטני הגלום בה. במאבק שבו אנו עומדים, הננו נהנים משלושה יתרונות: א. יתרון המבנה החברתי: ב.   יתרון הרמה הטכנולוגית; ג. יתרון הערכים המוסרים. זהו משולש, שהנוטל את אחת מצלעותיו ממוטט את הבנין  כולו. בימינו, יתרון חברתי  לא יתואר בלא היתרון הטכנולוגי מדעי. אולם זה האחרון כשלעצמו, בלא שיודרך על־ידי השקפה מוסרית, עלול להוליד  מפלצת, כפי שלימדה אותנו  המאה שלנו.