בידספיריט | פריט היסטורי רב־חשיבות: ”פנקס ישיבת

פריט היסטורי רב־חשיבות: ”פנקס ישיבת עץ חיים” - כתב־יד מרהיב עם שמות המלמדים התלמידים והעובדים במשך למעלה מעשור - פנקס גדול בכריכה קשה, המתעד את מערך התמיכה וה”חלוקה” של המוסד החרדי המרכזי והוותיק בארץ ישראל – תלמוד תורה וישיבת ”עץ חיים” בירושלים , לאורך למעלה מעשור . ירושלים, תרס”ד–תרע”ה [1904–1915]. חלקו נכתב בחיי מייסד ומקים המוסד מרא דארעא דישראל רבי שמואל סלנט זצ”ל. הפנקס משתרע על פני כ־290 עמודים,  בחלקו בכתיבה קליגרפית מרהיבה ביופייה, מעשה ידי סופר בעל מיומנות יוצאת דופן. הקפדה מופלאה על הסדר, על העימוד ועל צורת הכתיבה מעניקה לפנקס מראה מרשים, כאילו נוצר מלכתחילה כדי להשתמר ולהעיד לדורות הבאים. במראהו, בעיצובו ובאיכות כתיבתו הוא נאה עשרת מונים מפנקסי החשבונות המקובלים מאותה תקופה. שילוב נדיר זה של היקף התוכן ושל יופי הכתיבה הופך אותו לפריט מוזיאלי של ממש. ישיבת עץ חיים הייתה המוסד המרכזי והמקיף ביותר בחיי בני היישוב הישן בירושלים. אל בין כתליה נכנסו ילדי ירושלים כבר בגיל שלוש, עם תחילת לימודיהם ב”חיידר”, והמשיכו בה את מסלול חייהם התורני דרך ה”ישיבה הקטנה”, ה”ישיבה הגדולה” ולבסוף ב”כולל” – עד זקנה ושיבה. על מרכזיותה של עץ חיים בחיי בני היישוב הישן בירושלים תעיד האמרה שנפוצה באותם ימים: ”לעץ חיים נכנסים עם טלית, ומעץ חיים יוצאים עם טלית” - ילד בן שלוש, בראשית דרכו בעולם התורה, היה מובא לראשונה ל”חיידר” כשהוא עטוף בטלית; ומנגד, ל”ע, עם פטירתו, היה האדם מובל לבית עולמו כשהוא מכוסה בטלית. כך הייתה עץ חיים שזורה במעגל חייו של בן היישוב הישן – מן הכניסה הראשונה בשערי החיידר ועד הפרידה האחרונה מן העולם. ואכן, בפנקס ההיסטורי שלפנינו מתועדים, בפירוט שאין למעלה ממנו, באי המוסד על כל שדרותיו: ילדי ה”חיידר”, בחורי הישיבות, חכמי ואברכי ה”כולל”, המלמדים, מגידי השיעורים וראשי הישיבה, ולצדם אף ה”משרתים” – שואבי המים ומחלקי הדואר – וכן השד”רים שנדדו לכל קצוות העולם היהודי, ובתרומותיהם סייעו להחזיק את המפעל התורני האדיר. לצד שמו של כל אחד מופיע סכום המלגה המדויק שקיבל מדי חודש בחודשו, בצירוף פרטים אישיים נוספים. למעשה, לפנינו תיעוד היסטורי נדיר מאין כמותו של מצבם הכלכלי של בני היישוב הישן, המשתקף ברישום מדויק של הכנסותיהם במשך למעלה מעשור. באותם ימים, כידוע, התבססה פרנסתם של רבים מבני היישוב הישן כמעט לחלוטין על ה”חלוקה” – המלגה הקבועה שקיבלו ממוסדות התורה, שהייתה עבורם מקור פרנסה מרכזי ולעיתים אף עיקרי. ומעבר לכך, הפנקס פותח צוהר מרתק לשאלות שכמעט ואינן ניתנות לבירור ממקורות אחרים: מי השתכר יותר – מלמד או אברך כולל? ראש ישיבה או שד”ר? וכמה קיבל שואב המים לעומת רבני המוסד? המספרים היבשים הופכים כאן למעין מפת שכר היסטורית, המאפשרת להתחקות אחר סדרי העדיפויות, מעמדם הכלכלי ואורחות חייהם של אנשי ירושלים לפני למעלה ממאה שנה. כאמור, ב”עץ חיים” למדו למעשה כמעט כל בני היישוב הישן, ובהם רבים מגדולי התורה וצדיקי ירושלים של מעלה, הבולט שבהם ומוזכר רבות גם בעבודתו כ”מזכיר” הינו הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי. שמותיהם של אותם מאורות ירושלמיים חבויים בין בתרי הפנקס, ושזורים בתוך עשרות אלפי שורות הרישומים החשבונאיים. דמויות אלו, הנתפסות בעינינו כ ”ראשונים כמלאכים” וכדמויות הוד מן העבר, קורמות כאן עור וגידים והופכות למוחשיות, כאשר לצד שמותיהם נפרשים בפנינו פרטים מדויקים על הכנסתם ועל אורחות חייהם. כך, לדוגמה, ברשימות משנת תרס”ז [עמ' 150–159], אנו מוצאים את שמותיהם של רבי אברהם חיים חשין, רבי אפרים זלזניק, רבי אליהו נחום פרוש, רבי בן ציון בן רבי הירש מיכל [שפירא], המקובל הגאון רבי חיים לייב אויערבאך, הרב פסח צבי פראנק וראש ישיבת שער השמים המקובל רבי שמעון צבי הורוויץ מלידא. זוהי דוגמית זעירה בלבד, שנשלפה באקראי מתוך מאות שמות המופיעים בתשעת עמודי הרישומים של אותה שנה – המהווים בבואה של עולם התורה הירושלמי באותם ימים. כתב-יד זה הינו מקור ראשון במעלה לחקר תולדותיו של הישוב הישן ולחיי היום־יום של הציבור החרדי בירושלים בראשית המאה העשרים. הוא אינו עוד פנקס חשבונות – אלא ירושלים של מעלה, כפי שהייתה באמת. בין אלפי השורות והמספרים נפרשת לעינינו ירושלים החרדית שלפני למעלה ממאה שנה: שמותיהם של גדולי התורה, פרנסתם, חיי היום־יום שלהם ומערכת ה”חלוקה” שעליה התקיים עולם שלם.  פנקס גדול: 33×21 ס”מ, כ־290 עמודים, רובם כתובים. מצב טוב מאוד. כריכה קשה, מקורית, ללא שדרה.