בידספיריט | תוכן אישי בלתי-מצוי: מכתב מאת

תוכן אישי בלתי-מצוי: מכתב מאת מרן הגאון רבי שניאור קוטלר אל ידיד נפשו בארץ ישראל הגאון רבי יצחק אפשטיין - לייקווד שנות הת”ש - מכתב אישי, נדיר, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון הנודע רבי שניאור קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, משנות אברכותו המוקדמות. לייקווד, ערב ראש השנה, [תש”ח, 1948 לערך]. המכתב ממוען אל ידיד נפשו משנות ליטא, הגאון הצעיר רבי יצחק אפשטיין, לימים מדייני תל אביב וממקימי הרבנות הצבאית, שלאחר עלותו ארצה נעשה יד ימינו של הגרא”ז מלצר ואף סייע לו בכתיבת ספרו הגדול ”אבן האזל”. באורח בלתי שגרתי במכתבי גדולי ישראל, מתבטא רבי שניאור בפתיחות ובכנות יוצאות דופן גם על חולשותיו האישיות – עצלות, דחיינות ותחושת הכבדה, ובד בבד משתף את ידידו בגעגועיו העזים לסבו ולסבתו בארץ ישראל - הגאון רבי איסר זלמן מלצר, עד כדי כך שלעתים, כדבריו, מתעורר בו הרצון לעזוב הכול ופשוט ”אראפ־חאפן זיך” לארץ ישראל. המכתב שזור לכל אורכו בביטויים אידישאיים עסיסיים מבית המדרש הליטאי, מעין שפת־בית וקודים פנימיים של שני בני תורה שגדלו יחד באותו עולם רוחני, והופכים את האיגרת למסמך חי במיוחד של שיח חברים מבית המדרש. וגם הילדים נזכרים: ”הילדים הם כבר בגיל זה שהם יכולים להפריע, והם יודעים את המלאכה! אך גם זה תירוץ...”. לפנינו הצצה נדירה מבעד לחור המנעול אל שיחת חולין אישית של שני תלמידי חכמים צעירים, מבכירי בוגרי עולם הישיבות הליטאי – שיחה חופשית, טבעית וכנה, החושפת את האדם שמאחורי דמותו של גדול בישראל. אחד מהם עתיד היה להיעשות לימים ראש הישיבה הגדולה והמשפיעה בעולם התורה; והשני, שנפטר בדמי ימיו, הותיר אחריו דמות של תלמיד חכם צעיר ומבטיח, שאלמלא נגדעו חייו באיבם, כנראה שהיה אף הוא כובש אחת הפסגות בעולם הרבנות והדיינות. [1] אגרת אוויר, כ־31 ס”מ, הנושאת את חותמות הדואר של העיר לייקווד בניו ג'רזי. המכתב כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגר”ש קוטלר. מצב טוב. סימני קיפול וכתמים. *** הגאון רבי שניאור קוטלר [תרע”ח–תשמ”ב],   מגדולי ראשי הישיבות בדור שלאחר השואה. בנו של הגאון רבי אהרן קוטלר, מייסד וראש ישיבת לייקווד, ותלמידו המובהק. גדל על ברכי עולם התורה הליטאי, ולאחר פטירת אביו בשנת תשכ”ג נעשה ממלא מקומו בראשות ישיבת בית מדרש גבוה בלייקווד, והפך אותה לאחת הישיבות הגדולות והמרכזיות בעולם התורה. נודע בכוח הנהגתו, בעמקות לימודו ובמסירותו המופלגת להעמדת תלמידים. הגאון רבי יצחק אפשטיין [תרע”ה–תשכ”ו],   תלמיד חכם מובהק מבוגרי עולם הישיבות הליטאי, שהיה ידידו הקרוב של רבי שניאור קוטלר עוד מימי נעוריהם בליטא. לאחר עלותו לארץ ישראל נעשה מתלמידיו הקרובים של הגרא”ז מלצר, וסייע בידו בעריכת וכתיבת חיבורו הגדול אבן האזל. לימים שימש מדייני תל אביב ונמנה עם מייסדי הרבנות הצבאית. נפטר בדמי ימיו, בשנת תשכ”ו, כשהוא מותיר אחריו את דמותו של תלמיד חכם צעיר ומבטיח.