בידספיריט | לא נדפס באגרות הראי”ה: מכתב

לא נדפס באגרות הראי”ה: מכתב מוקדם בכתב יד קדשו של מרן הראי”ה קוק עם ברכות מאליפות לשנה החדשה - יפו ערב יו”כ תרע”ו | 1915 - מכתב מוקדם ונדיר מתקופת רבנותו של הראי”ה קוק ביפו, כולו בכתב־יד קדשו ובחתימתו, ובו ברכות קודש לשנה טובה ולגאולה, שנכתב בערב יום הכיפורים תרע”ו [1915]. המכתב ממוען אל הגאון הנודע רבי אליהו בוצ'קו, מגדולי גאוני ליטא ומראשי עולם התורה בשווייץ. הראי”ה מרעיף במכתבו את ברכותיו על הרב בוצ'קו ועל בני משפחתו, בלשונו המרוממת והייחודית, השזורה במטבעות לשון מקראיים ובסגנון נביאי ישראל: ”הנני לברכו באהבה רבה ליום הקדוש הבעל”ט, וצור ישראל ברוך הוא יאזין שוועת עמו, ויחדש עלינו ועל כל ישראל שנה טובה ומעוטרה, שנת רוממות קרן ואור, גאולה וישועה, ועינינו תראינה בשוב ד' שבות עמו”. המכתב נכתב על גבי גיליון נייר המקופל לשניים, כך שכל אחד מצדי הגיליון משמש כדף בפני עצמו. בדף השני מופיעה תוספת נוספת, בכתב־יד בעיפרון, דהויה מעט, ככל הנראה בכתב־ידו של בנו וממלא מקומו של הראי”ה, הגאון רבי צבי יהודה קוק. לפנינו אפוא גיליון נדיר שבו השתמרו יחד כתב־יד קדשו של האב הגדול ותוספת בכתב־ידו של הבן. למיטב בדיקתנו, ולמרבה הפליאה, המכתב שלפנינו לא נדפס באף אחד מחמשה־עשר הכרכים של ”אגרות הראי”ה”. וככל הנראה לא מופיע שם שום מכתב מאתו אל הרב בוצ'קו. אולם למקרא הקשר ההדוק כל כך שהתקיים בין הראי”ה לבין הרב בוצ'קו, העולה מלשון הברכות הלבביות שבמכתב – ”חטיבה כנגד חטיבה”, כלשונו הפיוטית של הראי”ה – ובפרט לנוכח התוספת שבכתב־ידו של רבי צבי יהודה, מקבל המכתב שלפנינו משמעות מיוחדת. קשר זה עשוי אף לשפוך אור על אחת התמיהות המרתקות בתולדות משפחת בוצ'קו: כיצד אחד מגדולי ראשי הישיבות, שצמח על ברכי עולם התורה הליטאי והיה ממיטב בניה, סלל לימים דרך חדשה ושונה מזו המסורה מרבותיו, אשר כידוע התנגדו בכל מאודם לציונות. [אף חמיו של הרב בוצ'קו, המוזכר במכתב שלפנינו, הרב שטרנבוך, היה בן משפחתו של גאב”ד העדה החרדית, רבי משה שטרנבוך] ואולם, בדורות הבאים ניכרה במשפחה נטייה הולכת וגוברת אל הציונות, עד שבנו וממלא מקומו העלה את ישיבת עץ חיים ממונטרה לארץ ישראל והעניק לה צביון ציוני מובהק. אולי דווקא איגרת מוקדמת זו, החושפת קשר כה קרוב ולבבי עם הראי”ה, מאפשרת להציץ – ולו ברמז – אל אחד השורשים המוקדמים של אותה תפנית. ללמדך כמה עשוי קשר של תורה, ידידות ומכתבים להשפיע על תהפוכות חייו של אדם ועל דרכם של הדורות הבאים. [1] גיליון נייר, מקופל ל-[2] דפים, כ-14X11 ס”מ כל דף. דף אחד מכתב הראי”ה ודף אחד מכתב רבי צבי יהודה. מצב טוב. כתמי זמן. נקבי תיוק. *** מרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק [תרכ”ה–תרצ”ה], הראי”ה קוק, מגדולי התורה וההגות בדורות האחרונים. למד בישיבת וולוז'ין ונודע כבר בצעירותו כעילוי מופלג. כיהן ברבנות בזיימל ובויסק, ובשנת תרס”ד עלה לארץ ישראל לכהן כרבן של יפו והמושבות. לימים נעשה הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, הקים את ישיבת מרכז הרב והעמיד משנה תורנית־רוחנית שהותירה חותם עמוק על עולם התורה והיישוב בארץ ישראל. הגאון רבי צבי יהודה הכהן קוק [תרנ”א–תשמ”ב], בנו יחידו ותלמידו המובהק של הראי”ה. עלה עם אביו לארץ ישראל בשנת תרס”ד, ובהמשך הקדיש את חייו ללימוד תורת אביו, להפצתה ולהמשך דרכו. לימים עמד בראש ישיבת מרכז הרב ונעשה ממנהיגיה הרוחניים הבולטים של הציונות הדתית ומן הדמויות המרכזיות בעיצוב עולם התורה הציוני־דתי בדור שלאחר קום המדינה. הנמען הגאון רבי ירחמיאל אליהו בוצ'קו [תרמ”ח–תשט”ז], מגדולי גאוני ליטא ומפארי עולם הישיבות בדור שלפני השואה. תלמיד מובהק של הסבא מנובהרדוק, רבי יוסף יוזל הורוביץ, שלמד אצלו במשך אחת־עשרה שנים, והיה ספוג בתורת המוסר ובעולמה של נובהרדוק. בשנת תרפ”ז ייסד במונטרה שבשווייץ את ישיבת עץ חיים, שהפכה לאחד המרכזים החשובים של עולם התורה בשווייץ. בשנות השואה פעל רבות להצלת יהודים, ובישיבתו מצאו מקלט בני תורה וגדולי תורה שנמלטו מאירופה הבוערת, מלמידיו באותה תקופה מרן הגראי”ל שטיינמן, מנהיג הציבור הליטאי.