בידספיריט | שיירי ארבעת המינים של הצדיק

שיירי ארבעת המינים של הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך - פריט קדושה מרטיט, יחיד במינו, שכמותו טרם נראה מעולם במכירות פומביות! - וּבְנִעְנוּעֵי אוֹתָם תַּמְשִׁיךְ שֶׁפַע בְּרָכוֹת מִדַּעַת עֶלְיוֹן לִנְוֵה אַפִּרְיוֹן  לפנינו אוצר של ממש – שיירי ארבעת המינים שבהם נענע אחד מגדולי המקובלים ובעלי המופת בדור הקודם, הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך זצ”ל, מגדולי חבורת הצדיקים הנסתרים הפלאית שפעלה בארץ ישראל בראשית שנות ה'ת”ש, ומקורבם ואיש סודם של האדמו”רים רבי משה מרדכי מלעלוב ורבי שלומ'קה מזוועהיל. פריט קדושה יוצא דופן בעוצמתו ובנדירותו - שיירי ארבעת המינים עצמם שבהם קיים הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך את מצוות הנענועים, עם הכוונות הקבליות שבהם נהגו לכוון מקובלי ואדמו”רי הדורות - פריט להיכנס איתו לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה. בין דפי הסידור האישי של רבי יוסף וולטוך, שבו נהג להתפלל בשלושת הרגלים, נמצאו גנוזים שיירי מצווה אשר הוא בעצמם בחביבותו הנודעת למצוות טמנם שם לשמירה ולסגולה: בד אחד של ערבה; בד אחד של הדס; קצה ענף של לולב. אלו הם שיירי ארבעת המינים שבהם נענע המקובל האלוקי! כידוע, זמן הנענועים הינו אצל צדיקי החסידות אחד הזמנים הנעלים והנשגבים ביותר בעבודת ה', ובפרט אצל הצדיקים הנוהגים על פי תורת הקבלה, אשר אצלם עבודת הנענועים הייתה נעשית באריכות עצומה, ולעיתים נמשכה כמה שעות בכל יום, מתוך כוונות וייחודים נשגבים. לפנינו חפץ סגולה נדיר ועצום מאין כמותו – שרידי ארבעת המינים  שהיו בידיו הקדושות של אחד מגדולי הצדיקים הנסתרים בדורות האחרונים - דור שביעי בן אחר בן למגיד מזלוטשוב ומקובל אלוקי - בעת שבה פעל להמשיך שפע, ברכה, רחמים וישועות. פריט שקשה להעלות על הדעת שיזדמן פעם נוספת. * * * סגולת הנענועים חז”ל וספרי הקבלה מגלים כי בנענועים טמונים סודות עצומים והשפעות רוחניות נשגבות, וכי כל תנועה ותנועה בעבודת הנענועים פועלת עניינים נשגבים בעולמות העליונים: 1. לעצור רוחות רעות וטללים רעים: ”מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים.” 2. סגולה לניצחון בדין: במדרש ויקרא רבה נאמר שישראל יוצאים בראש השנה ויום הכיפורים לדין, וכשהם יוצאים עם לולביהם ואתרוגיהם בסוכות הרי זה סימן שניצחו בדין. 3. המשכת שפע ופרנסה: בספרי הקבלה, ובפרט בכתבי האר”י, מבואר שנענועי הלולב ממשיכים שפע וברכה לכל ששת קצוות העולם ומייחדים את הספירות העליונות. משום כך נהגו מקובלים לכוון בעת הנענועים על השפעות של פרנסה, בריאות וישועה. 4. הגנה מפני קטרוגים: בספר הזוהר מבואר שארבעת המינים הם כלי מלחמה רוחני כנגד המקטרגים, והנענועים לכל הרוחות מגרשים את כוחות הדין וממשיכים רחמים על ישראל. 5. סגולה לבנים ולזרע של קיימא: בספרי חסידות וקבלה מובא שההידור במצוות ארבעת המינים ובנענועיהם קשור במיוחד לתיקון מידת היסוד, ויש שראו בכך סגולה לזרע של קיימא ולבניין המשפחה. 6. סגולה לישועות: בקרב צדיקי החסידות היה מקובל לומר שבשעת הנענועים, ובייחוד ב”אנא ה' הושיעה נא”, זו עת רצון גדולה לבקש ישועות פרטיות, מפני שהלולב נחשב כעין ”מטה ניצחון” של עם ישראל לאחר ימי הדין. *** הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך (תרפ”א–תשמ”ג) נמנה עם חבורת הצדיקים הנסתרים שפעלה בארץ ישראל בראשית שנות המדינה – תופעה מופלאה שלא היה לה אח ורע לפניה או לאחריה. עם בני החבורה נמנו רבי משה יעקב רביקוב – ”הסנדלר”, רבי לאון פטילון – ”הצייר”, רבי אברהם פיש מתל אביב, הרב מנדל מבני ברק וצדיקים נוספים. בשונה מרבים מבני אותה חבורה, ששורשי משפחותיהם לוטים בערפל, רבי יוסף וולטוך היה בעל ייחוס רם – דור שביעי לשושלת בעלי רוח הקודש עד המגיד מזלוטשוב, ולעיתים אף נהג להוסיף לצד חתימתו: ”נכד המגיד מזלוטשוב”. הוא היה מקורב לגדולי האדמו”רים בדורו, ובהם רבי שלומ'קה מזוועהיל, אדמו”רי רוז'ין והרמ”מ מלעלוב, שהתבטאו אודותיו בהערכה מופלגת ושלחו אליו את חסידיהם לקבלת ברכה. הוא הרבה להשתטח על קברי צדיקים, ושם, לפי המסופר בתולדותיו, זכה לגילויים נשגבים. לפרנסתו עבד בלילות כמנקה רחובות בתל אביב, וכיום הוא מוכר בפי רבים בכינוי ”מטאטא הרחובות הקדוש”. תולדותיו כונסו בספרים הצדיק הפלאי (ב' כרכים), עוד יוסף חי וצדיקים נסתרים בדור האחרון. על מצבתו נחקק: ”פ''נ אדמו”ר הרה''צ הק' יוסף זצל''ה וולטוך בן הרה''צ שמחה בונים זצ''ל נצר לאדמו''ר הרה''צ הק' הר''ר יחיאל מיכל המגיד מזלאטשוב זצל''ה זי''ע ועכי''א נשמתו עלתה למרום בעיה''ק צפת תובב''א כ' אייר תשמ''ג תנצב''ה” מדי דברנו באותה חבורת צדיקים נסתרים פלאית שחיה ופעלה בשנותיה הראשונות של המדינה - תופעה יחידנית שלא חזרה על עצמה יותר - ויש התולים את הנס הפלאי של הקמת המדינה וניצחוננו על כל מדינות ערב, בהופעתם של אותם צדיקים נסתרים ששתל שרג ה' דווקא בדור ההוא. נציין עובדה שאין לה כל הסבר טבעי - רובם של בני אותה חבורה קדושה לא זכו לפרי בטן, כאילו הגיעו לכאן מיקום או מזמן אחר לצורך מסוים ועם סיום שליחותם נעלמו כלעומת שבאו.