בידספיריט | ספר סגולה! דפוס ראשון של

ספר סגולה! דפוס ראשון של הספר הקדוש בת עין להרה”ק רבי אברהם דוב מאווריטש - ירושלים תר״ז | 1847 - „ושמו קראתיו בת עין מפני שעולה כשמי... עוד טעם מפני שהכנסתי בכתבים  קדושת ארץ ישראל אשר עיני ה׳ אלהיך בה תמיד” רבינו המחבר בהקדמה (במהדורת זיטאמיר, תרכ”ט) ספר בת עין על התורה, מאת האדמו״ר הקדוש רבי אברהם דוב מאבריטש – מהדורה ראשונה, ירושלים תר״ז (1847), דפוס רבי ישראל ב״ק.  במשך הדורות נקבע ”בת עין” כאחד מספרי היסוד של תורת החסידות, וכאחד מספרי החסידות הנערצים ביותר, וסגולתו נודעה בפי חסידים מדור לדור - שיש בו מקדושת ארץ ישראל. בהסכמת אדמו”רי בית טשרנוביל למהדורת זיטאמיר תרכ”ט הוסיפו אודות סגולה הספר לברכת ישועות ולכל מילי דמיטב. שלוש שנים לאחר הדפסת המהדורה הראשונה בירושלים, נדפסה מהדורה נוספת של הספר, בז'יטומיר תר”י. ככל הנראה, לא ידע המדפיס בז'יטומיר כי הספר כבר נדפס בירושלים. הספר בזיטומיר נדפס מכתב-יד אחר, ועל כן קיימים שינויים בין המהדורות (ראו: נ' בן-מנחם, קרית ספר, כרך לז, תשכ”ב, עמ' 401-402; בשערי ספר, ירושלים תשכ”ז, עמ' 49-53). בין דפי הספר מופיעות חותמות רבות: ”חותם הקלויז מאדמו”ר הק' מבאהש שליט”א בעה”ק צפת”ו”. בדף הפורזץ חתימת ידו של הגה”ח רבי ישעי' הלוי הורוויץ מצפת; לאורך כל הספר מופיעים סימונים רבים, וכן רישומים והערות בכתב ידו. בדף עג ע”ב ליד הפסוק ”בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה” נרשם בכת”י ”בזה הפסוק קמתי משינתי בפ' בלק תשכ”ח?” [2], קכה, [1] דף. ארבעה דפים חסרים והושלמו בצילום אמנותי [השער, הדף שאחריו, דף קכה, ודף הפרענומעראנטין החסר בעותקים רבים]. 21 ס”מ בקירוב. מצב טוב. חותמות. הגהות. כתמים רבים ופגמים קלים אחרים. * * *  המחבר, האדמו״ר הקדוש רבי אברהם דוב מאבריטש (תקכ״ה–תר״א), מגדולי תלמידי החסידות בדורותיה הראשונים. היה תלמידם של רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, וכן מתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. כארבעים שנה שימש כאב״ד אבריטש, ועל שמה נודע בכל תפוצות ישראל בשם „הרב הקדוש מאווריטש”. בשנת תקצ״ג עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, שם הקים את בית מדרשו. שמו נקשר במיוחד לנס המופלא שאירע בעת רעידת האדמה הגדולה בצפת בשנת תקצ״ז. בשעת תפילת מנחה הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ, והציבור אחז באבנטו. הבניין כולו חרב, אך השטח המצומצם שבו עמדו הרב והקהל נותר לפליטה. לאחר מכן סיפר כי חש שהרעש היה שלא כדרך הטבע, וכי האבנים נזרקו לצדדים במקום ליפול מטה. לאחר הרעש עמד בראש שיקום הקהילה היהודית בצפת ולא הסכים לנטוש את העיר הקדושה. בשנת תר״א נפטר במגפת הדבר, ועל פי המסורת החסידית, לאחר פטירתו פסקה המגפה. סביב דמותו הצטברו במשך השנים סיפורי מופת וישועות רבים, והוא נחשב לאחד מגדולי צדיקי צפת ומגדולי בעלי המופת של עולם החסידות. ציונו הקדוש בצפת נעשה בשנים האחרונות מוקד עלייה לרגל של המוני מבקשי ישועה. ביום ההילולה עולה אלפים רבים אל הציון, בראשות המשפיע הנודע רבי אלימלך בידרמן, וכל הדרכים המובילות לבית העלמין בצפת הומות אדם לאורך כל הלילה. הבאים מספרים  סיפורי ישועות ונפלאות, שלא מעלמא הדין.