בידספיריט | ספר הסגולה אור לישרים -

ספר הסגולה אור לישרים - מהדורה ראשונה פראג תקמ”ה | 1784 - הספר שבעטיו חזר בו ה'נודע ביהודה' מהתנגדותו לאמירת 'לשם יחוד' - ”והמחזיק בידו למהר לקנות הספרים ממנו  זכות הגאון יעמוד לו להניח ברכה בביתו ובגבולו וה' יברך חילו”. (הסכמת הנודע ביהודה) ספר אור לישרים, קובץ דרשות וביאורים על מאמרי חז”ל ומדרשים, מאת הגאון רבי זרח איידליץ, מגדולי חכמי פראג בדורו של רבינו ה”נודע ביהודה”. חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה. דפוס יאהאן יאזעף טיסבאך, פראג, תקמ”ה [1784]. מהדורה ראשונה. מעוטר בהסכמת ה”נודע ביהודה”, בה הוא כותב: ”כבוד המנוח הרב הגאון המפורסם מוהר”ר זרח איידליץ זצ”ל, אשר כל ימיו לימד תורה ברבים בחריפות ובקיאות, והעמיד תלמידים הרבה כנודע ומפורסם, ומלבד שהיה חריף גדול ושנון בלימוד הלכה... עוד היה חכים טובא בדברי אגדה ותוכחת מוסר, כאשר דרש פעמים רבות בבתי כנסיות שבקהילתנו, ואנא שמענא מפיו דברים מתוקים ונכנסים בלב השומע להלהיב הלבבות ביראת שמים... כי בודאי הקורא בדרושים הללו יתן אל לבו יראת בוראו, ויתגבר כארי לשוב בתשובה שלימה”. בסיום דבריו כותב שם ה”נודע ביהודה” ברכה לקוני הספר: ”...והמחזיק בידו למהר לקנות הספרים ממנו, זכות הגאון יעמוד לו להניח ברכה בביתו ובגבולו וה' יברך חילו”. ה”נודע ביהודה” נודע בהתנגדותו החריפה והנחרצת לאמירת נוסח ה”לשם ייחוד” (המתחיל ב”הנני מוכן ומזומן...”) שהתפשט בדורו בהשפעת חוגי החסידות והקבלה. בספרו (שו”ת נודע ביהודה מהדורא קמא, יו”ד סימן צ”ג) הוא יצא בחריפות נגד אמירה זו, וטען בין היתר כי אנשים פשוטים אינם מבינים לעומק את המשמעויות הסודיות וכי קיים חשש רוחני (”קיצוץ בנטיעות” או טעויות בהגיית השמות). למרבה הפלא, בדרוש הראשון בספר ”אור לישרים”, דן רבי זרח איידליץ באריכות בעניין אמירת ”לשם ייחוד” קודם קיום המצוות, ונוקט גישה המצדיקה את העניין ואף מביאה לו טעם על פי הסוד (כדי למנוע מכוחות חיצוניים – ”סטרא אחרא” – לחטוף את המצוות). עובדה זו יוצרת לכאורה תמיהה: כיצד נתן ה”נודע ביהודה” הסכמה נלהבת כל כך לספר ולמחברו, למרות שבו מופיעה דעה התומכת ב”לשם ייחוד”, נושא שאותו תקף בחריפות רבה בעצמו? בשם האדמו”ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר אומרים, כי אכן נראה שלאחר שאמר רבי זרח טעם זה - הסכים לכך הנודע ביהודה וחזר בו מהתנגדותו! [1] צח [3] דף. 20 ס”מ. כריכת עור חדשה. מצב טוב. חתימות. כתמים ובלאי קל בשולי הדפים האחרונים. חיסרון בפינות השער, ללא פגיעת טקסט. *** המחבר, הגאון רבי זרח איידליץ (תפ”ה–תק”מ בקירוב), מגדולי הרבנים, הדיינים ומרביצי התורה בפראג בימי ה”נודע ביהודה”. התפרסם כדרשן מופלא, אשר הקדיש את חייו להרבצת תורה ולחינוך תלמידים, והעמיד אלפי תלמידים אותם החדיר באהבת התורה ובשיטת לימוד עמוקה ומיוחדת, ורבים מהם נמנו לימים עם גדולי התורה בדורם. על מצבתו נכתב כי ”מורה דעה לתלמידיו ארבעים שנה בתדירות”. בצעירותו למד אצל הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, אשר לאחר שהתייתם מאביו לקחו לביתו וגידלו כבן. רבי זרח עצמו תיאר את הקשר המיוחד ביניהם בהספדו על רבו, וביטא את חיבתו הגדולה אליו: ”ובודאי אני אהבתיו הרבה מאד, יותר משאר תלמידיו...”. לימים נתעלה רבי זרח והיה לאחד מגדולי הדרשנים בפראג, ודרשותיו שנישאו בבתי הכנסת שבעיר עוררו רושם עצום. אף גדולי העיר, ובראשם מרן בעל ה”נודע ביהודה”, היו באים להאזין לדרשותיו המלהיבות, שנאמרו בעומק עיוני ובגילויי גאונות מופלאים. חלק מדרשותיו אלו נדפסו בספר ”אור לישרים” שלפנינו. על מצבתו נחקק: ”...הלא תדעו כי היום שר וגדול בישראל נפל, מושל ביראת אלוקים צדיק ועניו... שאל נא על הדרך הנמצא איש כזה מדור דורים... זה קבר איש אלוקים עמדו והתעוררו העוברים... זבול ומעון פתחו שערים ויבא צדיק יסוד עולם, להמליץ טוב בעד יתר הפליטה לצורם וגואלם”.