בידספיריט | פריט היסטורי-תורני נדיר מאין כמותו!

פריט היסטורי-תורני נדיר מאין כמותו! חידושי תורתו היחידים ששרדו של הגאון רבי נפתלי וסרמן הי”ד ומכתבו אל מרן ראש הישיבה רבי שמואל רוזובסקי - ”מצרף כאן קונטרס חידושי תורה שנתחדש לי בע”ה בימי חג הפסח העבר, ואבקשך שיהיה שמור אצלך, כי שמא אצטרך לו”. עשרה דפים גדולים ובהם חידושי תורתו של הבחור הגאון רבי נפתלי וסרמן הי”ד, בנו של הגאון רבי אלחנן וסרמן, בעל ה”קובץ שיעורים”. רבי נפתלי נחשב לאחד מגדולי העילויים של ישיבות ליטא, וגדולי דורו ראו בו את אחד המועמדים הבולטים להימנות עם גדולי ראשי הישיבות בדור הבא. ברנוביץ, ניסן תרצ”ז [1937]. חידושי התורה נכתבו בתקופת בין הזמנים של חודש ניסן, עת שב מישיבת מיר לביתו שבברנוביץ, בצילו של אביו הגדול, המוזכר בתוך החידושים ”כפי שכתב אאמו”ר שליט”א”; והם נשלחו אל חברו הקרוב, הבחור רבי שמואל רוזובסקי בישיבת לומז'ה בפתח תקווה – מי שלימים היה מגדולי ראשי הישיבות וממעמידי עולם התורה לאחר השואה. אל חידושי התורה צירף רבי נפתלי מכתב שלם בכתב יד קדשו. המכתב הוא מסמך נדיר ומרגש, המעניק הצצה בלתי אמצעית לעולמם של שניים מענקי התורה לעתיד, בעודם בחורי ישיבה צעירים. בין שורותיו ניכרים חריפות שכלית, ענווה, מידות נעלות, אהבת תורה יוקדת, וחוש הומור ישיבתי, והוא ממחיש היטב את מאמר חז”ל: ”שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד.” מיר, תשרי תרצ”ח [1937] מתוך הדברים נשקף עולם הישיבות הליטאי בשיא פריחתו: קשר עמוק בין שני עילויים צעירים, ששמותיהם עתידים להיחרת בדברי ימיה של התורה. לצד ביטויים מלאי חן, כגון: ”וברוך שעשה לי נס שלא נטבעתי בים המליצות”, כותב רבי נפתלי לחברו: ”זה כמה נכסוף נכספתי לחדש ימינו כקדם... הרבה עונג היה לי בשמעי עליך שאתה בקי בש”ס.” המכתב נכתב בשנת תרצ”ח – בשנות הזוהר האחרונות של עולם הישיבות בליטא, ערב החורבן הגדול. בתוך שנים ספורות עלו באש הכותב, אביו הגדול, רבותיו ורוב מניינה ובניינה של יהדות התורה הליטאית. במכתבו מזכיר רבי נפתלי את ביקורו של הרב כ”ץ – הוא הגאון רבי ראובן כ”ץ, רבה של פתח תקווה – שהעביר לו דרישת שלום מרבי שמואל רוזובסקי. עוד הוא מזכיר את נסיעתו של אביו, רבי אלחנן וסרמן, לארצות הברית, שבעקבותיה עליו לשוב לברנוביץ לקראת זמן החורף. בענוותנותו אין רבי נפתלי מגלה את הסיבה האמיתית לשובו לברנוביץ. אולם ממקורות התקופה ידוע כי נהג למלא את מקומו של אביו במסירת השיעור הכללי בישיבה. כפי שרבי אלחנן עצמו כתב באחד ממכתביו: ”בעת שהנני פה יגיד נפתלי יחי' שיעור במקומי, ושלשום הגיעני מכתב מברנוויטש, מאדם גדול, והוא מוסר לי דעת התלמידים שומעי השיעור כי 'יפה כח הבן מכח האב' ב”ה ”!  (מאמרים ואגרות, ח”ב עמ' קכ”ג). אחד הקטעים המרטיטים ביותר במכתב הוא בקשתו של רבי נפתלי ביחס לקונטרס המצורף: ”מצרף כאן קונטרס חידושי תורה שנתחדש לי בע”ה בימי חג הפסח העבר, ואבקשך שיהיה שמור אצלך, כי שמא אצטרך לו.” למקרא הדברים קשה שלא להצטמרר, בבחינת מה שאמרו חז”ל ”אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי” - כותב רבי נפתלי את המשפט הנבואי ”כי שמא אצטרך לו”!!!. והיה צריך לו רבי נפתלי - כאשר מכל אלפי חידושי התורה שחידש בימי חייו הקצרים לא נותר כמעט דבר, הגווילים עלו באש יחד עם עולם התורה הליטאי. קונטרס זה, שנשמר אצל ידידו, הוא השריד היחיד הידוע מחידושי תורתו – ועל כן ערכו ההיסטורי והתורני יוצא דופן. רוב החידושים שלפנינו נדפסו לימים בקונטרס ”זכר נפתלי” שבסוף ספר ”זכרון שמואל” לרבי שמואל רוזובסקי, אולם שני הדפים האחרונים שבקונטרס שלפנינו טרם נדפסו מעולם. מפרט: חידושי התורה : 10 דפים גדולים (כ־33×20 ס”מ), מוקלדים במכונת כתיבה, עם תיקונים אחדים בכתב ידו. המכתב : דף אחד (21×13 ס”מ), כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו. משוקם. קרעים עם פגיעות בטקסט. מצב כללי : טוב. כתמי זמן, בלאי וקרעים קלים, באחד הדפים קרע עם חסרון גדול בטקסט. *** הגאון רבי נפתלי ביינוש וסרמן הי”ד (תרע”ד–תש”ב) – בנו של הגאון רבי אלחנן וסרמן, בעל ה”קובץ שיעורים”, ומגדולי עילויי ישיבות ליטא בדורו. למד אצל אביו, אצל הגאון רבי שמעון שקופ ואצל הגרי”ז מבריסק, ונודע כבעל כישרון נדיר וכגאון מופלג. אביו הגדול כותב עליו במכתב לאחיו: ”קשה עלי מאד להפרד מאתו כי הננו לומדים שנינו יחד והוא חברי ורבי ”; הגאון רבי ישראל זאב גוסטמן העיד עליו: ”היה עילוי אמיתי, הנאה שמימית ללמוד עמו.” עם פרוץ המלחמה נדד עם אביו, ובקיץ תש”ת נשא אישה. בשנת תש”ב נרצח על קידוש השם בידי הנאצים. שרידים מחידושי תורתו נדפסו בקונטרס ”זכר נפתלי” שבסוף ספר ”קובץ שיעורים”, ובספרים נוספים. על אותה נסיעה של רבי אלחנן לאמריקה בערב השואה, שמזכיר רבי נפתלי ביינוש במכתב שלפנינו, נכתב לימים: ”בפרוץ מלחמת העולם השניה היה הגאון הקדוש רבי אלחנן בונם ווסרמן הי”ד בארצות הברית בשליחות הישיבה כששמע את בשורות האימים ארז חפציו לשוב לפולין; התחננו בפניו שישאר עד יעבור זעם ויביא לארצות הברית את שני בניו רבי נפתלי ביינוש ורבי צבי ליב, והוא ענה: 'לא שני בנים לי אלא ארבע מאות ילדים ואיך אוכל לעזבם!'” (חנוך לנער, אינפלד, ע'). מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי (תרע”ג–תשל”ט), ראש ישיבת פוניבז', נמנה עם גדולי מרביצי התורה בדור האחרון. בצעירותו למד בגרודנא אצל רבי שמעון שקופ, ולאחר מכן בישיבת מיר. לימים נתמנה על ידי הגרי”ש כהנמן לעמוד בראשות ישיבת פוניבז', והעמיד דורות של תלמידים וראשי ישיבות. ספריו “שיעורי רבי שמואל” ו“זכרון שמואל” נעשו מאבני היסוד של עולם הישיבות בדור שלאחר החורבן, ורבים מגדולי ראשי הישיבות נמנו עם תלמידיו.