בידספיריט | מכתב עם ברכת עשירות נדירה

מכתב עם ברכת עשירות נדירה לתומך תורה מאת שני מאורי הדורות – מרן רבי שמואל סלאנט והגאון האדר”ת - ירושלים תרס”ד | 1904 - מכתב רשמי של תלמוד תורה וישיבת עץ חיים, בכתב יד סופר ועל גבי נייר המכתבים המהודר של המוסד. בשולי המכתב נוספה ברכה אישית ונדירה מאת שני מנהיגי ירושלים – מרן רבי שמואל סלאנט והגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר”ת) – החתומה בחותמותיהם האישיים. ירושלים, תרס”ד (1904). המכתב נשלח אל נדיב מאמריקה, שתרם שנים-עשר דולר להחזקת הישיבה. רבני הישיבה מודים לו על נדבתו, ומתארים את המצוקה הקשה השוררת בירושלים בראשית ימי החורף, כאשר עדיין לא עלה בידם לרכוש נעליים ובגדים ליתומי התלמוד תורה. בשולי המכתב מצטרפים שני גדולי הדור ומעתירים על הנדיב בברכה מיוחדת, קצרה ועוצמתית: ”גם אנחנו דורשים ומברכים אותו... ישא ברכה עושר והצלחה.” הברכה חתומה בחותמם האישי של שני רבני ירושלים: ”כעתירת שמואל סלאנט; אליהו דוד רבינוביץ תאומים”. בעת כתיבת המכתב כיהנו רבי שמואל סלאנט והאדר”ת יחד ברבנות ירושלים. כידוע, בשנותיו האחרונות היה רבי שמואל סלאנט סגי נהור, ולא נהג לחתום בכתב ידו. משום כך חתם על המכתב באמצעות חותמו האישי – דרך חתימתו הקבועה באותן שנים. מתוך כבודו של זקן רבני ירושלים, צירף אף האדר”ת את חותמו האישי, ולפנינו מסמך נדיר הנושא את חותמותיהם של שני מנהיגי הדור בשנות כהונתם המשותפת. מלבד חשיבותו ההיסטורית, טמון במכתב גם ערך סגולי מיוחד: ברכה מפורשת לעושר ולהצלחה, היוצאת מפיהם של שניים מגדולי רבני ירושלים ונושאת את אישורם הרשמי בחותמותיהם האישיים – ברכה נדירה בעלת משמעות מיוחדת עבור נדיב שזכה לה. [1] דף, 26 ס”מ. נייר איכותי ומבריק, על גבי בלאנק רשמי מעוטר של ישיבת עץ חיים. כתיבת סופר, חתימות רבני הישיבה, חותמת הישיבה, וחותמותיהם האישיים של רבי שמואל סלאנט והאדר”ת. מצב טוב. סימני קיפול וקרעים זעירים לאורך הקיפולים. *** מרן הגאון רבי שמואל סלאנט (תקע”ו–תרס”ט; 1816–1909) – רבה הנערץ של ירושלים במשך כארבעים שנה, ומנהיג היישוב האשכנזי בארץ ישראל. מגדולי הפוסקים בדורו ומעמודי התווך של היישוב הישן. בצעירותו למד בחברותא עם רבי ישראל מסלנט, וכבר מנעוריו נודע כעילוי מופלג. בשנת תר”א עלה לירושלים, עמד בראש הנהגת הכוללים, ייסד מוסדות תורה וחסד, וביסס את מעמדה הרוחני של הקהילה האשכנזית בארץ ישראל. בשנותיו האחרונות, לאחר שאיבד את מאור עיניו, הזמין את האדר”ת לשמש לצדו כרבה של ירושלים. סמכותו התקבלה בכל תפוצות ישראל. הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים – האדר”ת (תר”ה–תרס”ה; 1845–1905) – מגדולי התורה בדורו, אב”ד פוניבז', מיר וירושלים. כבר בילדותו ובנעוריו נודע כעילוי נדיר, ובגיל צעיר חיבר ספרים חשובים בכל מקצועות התורה. בשנת תרס”א נקרא על ידי רבי שמואל סלאנט לשמש עמו ברבנות ירושלים, והיה שותף בהנהגת העיר בשנותיו האחרונות של זקן הרבנים. האדר”ת נודע בגאונותו, בענוותנותו ובמידותיו המופלאות, ופעל רבות לחיזוק חיי התורה בירושלים.