בידספיריט | נדיר במיוחד! לא נראה מעולם!

נדיר במיוחד! לא נראה מעולם! מכתב מרגש מאת הגאון רבי צבי הכהן קופשיץ אבי משפחת קופשיץ המפוארת - חברון תרפ”ה | 1925 - מכתב מרגש ורב־משמעות, הכתוב כולו בכתב יד קדשו של הגאון הצדיק רבי צבי הכהן קופשיץ, מן הדמויות הירושלמיות הנודעות שלימים זכה להעמיד משפחה שרבים מבניה ומחתניו נמנו עם גדולי התורה וההוראה בארץ ישראל. עיה”ק חברון, תרפ”ה (1925). המכתב נכתב כשנה לאחר עלייתו מליטא, במסגרת קבוצת העילית של תלמידי ישיבת סלבודקה שעלתה ארצה עם ה”סבא מסלבודקה” לייסד את ישיבת חברון, ומשם נשלח המכתב שלפנינו. המכתב מופנה אל הנהלת הסתדרות המזרחי. מתוכנו עולה כי הבחור צבי קופשיץ ביקש את עזרתם בהשגת סרטיפיקט עלייה עבור אחותו צערנא, שנותרה ברוסיה תחת שלטון האימים של סטלין. הסרטיפיקט אכן הונפק ונשלח למוסקבה, אולם עד שהגיע לידיה כבר עמד תוקפו לפוג, ולא ניתן היה עוד להשתמש בו. בניקיון כפיים בלתי נתפס של הבחור הצעיר, שעלה ארצה בגפו ובדוחק גדול ואף שהסרטיפיקט לא הועיל כלל, הוא ממהר לשלוח להסתדרות המזרחי את מלוא ההוצאות שהוציאו בעבורו. וטעמו ונימוקו של הנער הקדוש עמו: ”בכל זאת אשלח תיכף את ההוצאות שהוציאו, ולא תהיה עוד נעילת דלת לעשות טובות לבני ישראל, כמאמר חז”ל: 'ולא תהי' מכשילן לעתיד לבא'.” לימים נשא רבי צבי קופשיץ את נכדתו של מרן רבי יוסף חיים זוננפלד, וכקמחית בשעתה, זכה להעמיד דור מפואר של תלמידי חכמים, רבנים וראשי ישיבות. בין בניו וחתניו: הגאון רבי אברהם קופשיץ, רבה של נוה צבי; הגאון רבי ישראל אהרן קופשיץ, רב שכונת סנהדריה; הגאון רבי יוסף חיים קופשיץ, מראשי ישיבת פורת יוסף; הגאון רבי משה פנחס קופשיץ, מראשי ישיבת קול יעקב ובעל זיכרון תורת משה; הגאון רבי יעקב זאב קופשיץ, ר”מ בישיבת אור אלחנן; הגאון רבי נתן קופשיץ, רבה של העדה החרדית בבית שמש; וכן חתניו הגאון רבי ניסים קרליץ, הגאון רבי מרדכי יודלביץ, הגאון רבי רפאל דב ברלין והגאון רבי אברהם דב ליטמנוביץ. על מצבתו נכתב: ”מסר נפשו לגדל בניו ובנותיו לתורה ויראת שמים מתוך עוני ודוחק גדול בתפילה ובתעניות” - מכתב זה מעיד על כך כאלף עדים, מסירות נפש ונקיון כפיים נדיר ומרגש! במשפחה מקובל כי קודם נישואיה פנתה רעייתו, חיה קופשיץ, אל סבה רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה ממונה על קופת סיוע ליתומים ולזוגות עניים, וביקשה עזרה ברכישת בגדים לחתונה. רבי יוסף חיים השיב כי משעה שקיבל עליו את האחריות לקופה, קיבל על עצמו שלא ליהנות ממנה הוא וצאצאיו, מחשש לנגיעה אישית. תחת זאת בירכה באריכות ימים ובזכות להעמיד בנים תלמידי חכמים – וברכה זו התקיימה במלואה. [1] דף נייר, 27 ס”מ. מצב טוב-טוב מאוד. נקבי תיוק. מצורף מכתבם, האטום יש לומר, של הנהלת המזרחי העשירה: לא די בכך שלא עלה בידם להועיל במשימתם והאחות נותרה מעבר למסך הברזל, הם אף דורשים מבחור הישיבה העני, העולה החדש השוהה בארץ ללא כל משפחה, שישלם להם את מלוא הוצאותיהם – ”למען לא יצא שכרנו בהפסדנו”. דווקא על רקע זה מתעצמת דמותו של רבי צבי קופשיץ: במקום לראות עצמו פטור מן התשלום לאחר שהשליחות לא צלחה, הוא בחר, מתוך ניקיון כפיים מופלא ואחריות מוסרית נדירה, להשיב את ההוצאות בעצמו – כדי שלא להרתיע חלילה מעשי חסד עתידיים עבור בני ישראל.