בידספיריט | ”הנישואין של בתי עם חתני

”הנישואין של בתי עם חתני הרב הגאון” - מכתב מעניין בכתי”ק הגאון רבי איסר זלמן מלצר ה'אבן האזל' - ירושלם תרצ”ב | 1932 - מכתב חשוב ומרגש, כולו בכתב יד קודשו ובחתימתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר, רבה של סלוצק, ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ומחבר סדרת ספרי היסוד ”אבן האזל”. ירושלים, תרצ”ב (1932). המכתב, הממוען אל גבאי ”אוצר החסד – קרן שמואל”, חושף רגע אישי בחייו של אחד מגדולי התורה בדורו. מי שכיהן במשרה הרמה ביותר - כנשיא מועצת גדולי התורה וכראש הישיבה הוותיקה והגדולה בארץ ישראל, נאלץ לפנות בבקשה להלוואה כדי להתמודד עם מצוקה כלכלית. מדבריו ניכר עד כמה קשה עליו הדבר. הוא מספר כי נאלץ ללוות כספים בריבית כדי שלא להיזקק לקופות החסד, אולם שוב אין בידו לשאת בעול. הסיבה למצוקתו כפולה: הנהלת ישיבת עץ חיים, שבראשה עמד, קיצצה את משכורתו בכשלושים אחוז, ובמקביל גדלו הוצאות ביתו בעקבות נישואי בתו – ”עם חתני הרב הגאון” - הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם (פצ'ינר) זצ”ל. בלשונו הכואבת הוא כותב: ”מצד אחד גדלה ההוצאה בביתי ומצד השני נתמעטה ההכנסה”. ”קשה לי לישא בעול” זועק גדול הדור ומבקש מקופת החסד שתעמיד לו הלוואה בסך מאה לירות, שתובטח בערבות ישיבת עץ חיים ותוחזר בניכוי ממשכורתו. המכתב מאיר באור נדיר את ענוותנותו ויושרו של האבן האזל, שאינו מסתיר את מצבו ואינו מבקש אלא הלוואה מסודרת שתיפרע מכספי משכורתו. [1] דף נייר, 28 ס”מ. בלאנק רשמי של עץ חיים, כולו בכת”יק ובחתימת האבן האזל. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק. כתם וקרעים זעירים ללא חיסרון בשול התחתון. *** הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר”ל–תשי”ד), מגדולי ראשי הישיבות ופוסקי ההלכה בדורו. כיהן כראש ישיבת סלובודקה ולאחר מכן כראש ישיבת עץ חיים בירושלים. מחבר סדרת הספרים היסודית ”אבן האזל” על הרמב”ם, ונחשב לאחת הדמויות המרכזיות בעולם התורה במחצית הראשונה של המאה העשרים. בין תלמידיו נמנים גדולי הדור: רבי אהרן קוטלר (שהיה חתנו), רבי משה פיינשטיין, הרב שך, הגרש”ז אויערבך ובנו הגר”ש אויערבך, רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, כמה מהרבנים הראשיים לישראל ועוד רבים מגדולי הדורות האחרונים. מקובל בשם מרן הגרי”ז הלוי מבריסק, שאמר בשם אביו הגר”ח מבריסק, כי מבין כל ראשי הישיבות בליטא, הגדול מכולם היה הגאון רבי איסר זלמן. עוד אמר בשם אביו, שבוולוז'ין נהגו לדרג את המוחות הכבירים שבין התלמידים, היו שנחשבו ל”רבע עילויים”, אחרים ל”חצי עילויים” וכדומה, ואילו היחיד שהוגדר שם כ”עילוי שלם” היה ”זוניא מיר'ר” [רבי איסר זלמן]. בהקשר זה מן העניין לציין את הסיפור שמסופר בלחישה בין גדולי ירושלים, שזוגתו היתה בת עשירים [בת הגביר רבי שרגא פייבל פרנק מקובנה] והייתה מעט מפונקת, ופעם באחת השיחות ביניהם ביקשה ממנו שיבטיח לה שהיא תהיה עמו ביחד בגן עדן. ענה לה רבי איסר זלמן תשובה מבהילה, שהיא לא תוכל להיות עמו בחלקו בגן עדן מפני שמידותיה אינן טובות דיין. שאלה אותו זוגתו מה באפשרותה לעשות בכדי שתזכה להיות לצידו בגן עדן, השיב לה רבי איסר זלמן שתקבל על עצמה ביזיונות, ואכן קיבלה זאת על עצמה והוא היה מסייע בידה והיה מבזה אותה.