בידספיריט | מכתב נדיר ורווי אהבת ישראל

מכתב נדיר ורווי אהבת ישראל מאת 'אוהבם של ישראל' – הרה”ק רבי מאיר'ל מאמשינוב - ניו יורק תשי”ד | 1954 - מכתב מרגש ובעל חשיבות היסטורית, שנכתב כולו בכתב יד קודשו ונחתם בידי האדמו”ר הרה”ק רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש, הנודע בכינויו ”רבי מאיר'ל” מאמשינוב – מגדולי אדמו”רי פולין בדור שלאחר השואה, אשר נודע באהבת ישראל שאין לה גבול ובמסירותו לכל יהודי באשר הוא. ניו יורק, תשי”ד (1954). המכתב ממוען אל הגאון רבי נחמיה מלין, ראש ישיבת כנסת יהודה בוושינגטון, ולימים בארץ ישראל, בנו של ראב”ד בריסק הגאון רבי איסר יהודה מלין. במכתבו, הספוג כולו בחמלה ובאהבת ישראל, מבקש הרבי את עזרתו עבור ניצול השואה ר' שמחה בונם לובראק, שזה עתה עושה את דרכו משוודיה לארצות הברית. הרבי מפציר בידידו לקרבו ולסייע לו להשתקם, ”אחרי סבלו הרב עד כה”. כאב רחום הדואג לבנו, אין הרבי מסתפק במכתב המלצה כללי, אלא יורד לפרטי פרטיה של העזרה הנדרשת. הוא מבקש לקרבו מבחינה חברתית ורוחנית, לדאוג לו לקורת גג, ולהושיט לו סיוע בכל אשר יזדקק: ”לקרבו ולהחבירו... ולהשתדל שישיג דירה ראויה... ובכל הדרוש לו בעצה ובמעשה... ותראה לו פנים מסבירות”. מעניין במיוחד לעמוד על אופיו של הקשר שבין האדמו”ר החסידי לבין ראש הישיבה הליטאי. הרבי פונה אליו בלשון נוכח – ”אתה” – ולא בלשון הכבוד המקובלת בהתכתבות רבנית, ואף מתעניין בשלום אחיו, ”הרב מאיר”, ומשתף בשלומו שלו. סגנון כתיבה זה משקף ידידות עמוקה ובלתי אמצעית. קשר זה נחתם בכור ההיתוך של שנות המלחמה. בהשגחה מופלאה הגיעו הרבי מאמשינוב ובני ביתו לשנחאי יחד עם ישיבת מיר, ובין גולי שנחאי נמנו גם האחים הגאונים רבי נחמיה ורבי מאיר מלין. גם לאחר המלחמה נותרו דרכיהם שלובות: שלושתם הגיעו לארצות הברית, ובהמשך קבעו את משכנם בארץ ישראל. המכתב שלפנינו משמר פרק נדיר ומרגש במערכת היחסים שבין גדולי התורה והחסידות, אשר נבנתה מתוך שותפות גורל בימי החורבן. מלבד ערכו ההיסטורי והתיעודי, המכתב מאיר באור יקרות את דמותו של אחד מגדולי אוהבי ישראל בדורות האחרונים. כל שורה בו משקפת את רגישותו הנדירה של הרבי למצוקת הזולת ואת אחריותו האישית לגורלו של כל יהודי. לפנינו מסמך אותנטי ורב־משמעות, המנציח מפגש נדיר בין גדולי החסידות והישיבות, ובו משתלבים יחדיו ערך היסטורי, תוכן אנושי מרומם וכתב יד קודשו של אחד מצדיקי הדור. [1] דף נייר, 22 ס”מ. סימני קיפול. מצב כללי טוב. *** האדמו”ר הרה”ק רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש מאמשינוב (תרס”א–תשל”ו), הנודע בכינויו ”רבי מאיר'ל”, בנו וממלא מקומו של האדמו”ר הרה”ק רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב. בימי השואה ניצל בדרך נס יחד עם אביו ובני המשפחה, כאשר נמנו עם זרם הפליטים שנמלט מאירופה הבוערת דרך יפן לשנחאי. לאחר המלחמה הגיעו לארצות הברית, לאחר מכן עלה לארץ ישראל, שם קבע את מושבו בירושלים, הקים את בית מדרשו ויסד את ישיבת אמשינוב. נודע כאחד מצדיקי דורו, באהבת ישראל יוצאת דופן, בענוותו המופלגת ובעבודת ה' מתוך דבקות וטהרה. ביתו נותר פתוח לכל נצרך, ורבים ראו בו כתובת לעצה, לברכה ולעידוד. בן בתו הוא האדמו”ר רבי יעקב אריה מיליקובסקי, האדמו”ר מאמשינוב שליט”א. הנמען הגאון רבי נחמיה מלין (תרע”ט–תשע”ד), ראש ישיבת כנסת יהודה. נולד בבריסק, שבה כיהן אביו, הגאון רבי איסר יהודה מלין, כראב”ד העיר. בצעירותו למד בישיבתו של האדמו”ר בעל ה”אמרי משה” בבריסק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרפו הוא ואחיו, הגאון רבי מאיר מלין, אל תלמידי ישיבת מיר בגלות שנחאי, שם עברו את שנות המלחמה. לאחריה היגרו לארצות הברית, ובה ייסדו יחד את ישיבת ”כנסת יהודה” בוושינגטון, לעילוי נשמת אביהם, שנספה בשואה. לאחר שנים העבירו את הישיבה לירושלים, והיא הייתה לאחד ממוסדות התורה החשובים בעיר. במהלך השנים הרחיב רבי נחמיה את מפעל התורה של ”כנסת יהודה”, והקים לצד הישיבה הגדולה גם תלמוד תורה, ישיבה קטנה וכולל אברכים, שעמדו כולם תחת הנהגתו. זכה להעמיד תלמידים רבים ולהרביץ תורה במשך עשרות שנים. נפטר בי' בחשוון תשע”ד. את חידושי תורתו כינס והוציא לאור בספר ”זכרון בית יהודה” (ירושלים, תשנ”ט), המשמר את דרכו בלימוד ובהוראה.