בידספיריט | תגלית היסטורית נדירה: מסמכי האישור

תגלית היסטורית נדירה: מסמכי האישור לקבלת סרטיפיקאט לארץ ישראל עבור הרבי ואחיו - תרפ”ו - קבוצת מסמכים מקוריים ובלתי־ידועים, המתגלים עתה לראשונה, כמאה שנה לאחר כתיבתם, וחושפים פרק היסטורי עלום בתולדותיו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן – פרק שלא היה ידוע עד כה למחקר – ובמרכזו בקשות רשמיות לקבלת סרטיפיקט לעלייה לארץ ישראל עבורו ועבור אחיו, רבי ליב שניאורסאהן. המסמכים נכתבו בפלשתינה (א”י) בשנים תרפ”ו–תרפ”ז [1925–1926]. מדובר בתגלית בעלת חשיבות יוצאת דופן לחקר תולדות חב”ד ולתולדות חייו של הרבי. על אף שמסכת חייו של הרבי מתועדת בהיקף חסר תקדים, מסמכים רשמיים אלו, המעידים על ניסיון לקבל אישור עלייה לארץ ישראל בצעירותו, לא נודעו ולא פורסמו עד היום. חשיפת המסמכים באה בעקבות מסמך בודד שהוצג לפני כחצי שנה בבית המכירות מורשת ( מכירה פומבית 88, פריט 122 ), אשר הוביל לאיתור קבוצת המסמכים השלמה שלפנינו. לראשונה מתאפשר לשחזר את השתלשלות ההליך – מן הבקשות שהוגשו בארץ ישראל, דרך הרשימות הרשמיות של המבקשים, ועד לאישור הסרטיפיקטים על ידי מחלקת העלייה. הקבוצה כוללת שלושה מקבצי מסמכים: הקבוצה הראשונה: מסמך רשמי בן שני דפים, בעברית ובאנגלית, הנושא את התאריך ט' בחשוון תרפ”ו (27 באוקטובר 1925), ובו רשימת שישה־עשר אזרחי רוסיה, אשר הוגשה עבורם בקשה לקבלת רישיון עלייה (סרטיפיקט) לארץ ישראל. ברשימה זו מופיע, במקום השמיני, שמו של מנדל שניאורסון – לימים הרבי מליובאוויטש. מיד אחריו, במקום התשיעי, מופיע שמו של אחיו, רבי ליב שניאורסאהן. לצד שמו של הרבי נרשמו פרטיו האישיים: שם: מנדל שניאורסון. מקום מגורים: יקטרינוסלב. שנת לידה: 1895 (אף ששנת לידתו המקובלת היא תרס”ב – 1902, זוהי השנה הרשומה במסמכיו הרשמיים מאותה תקופה). מקצוע: חקלאי (!). מגיש הבקשה: הרב ישראל אשר ליבא מירושלים – מצאצאי אדמו”ר הזקן, מקרובי משפחתו של כ”ק אדמו”ר הריי”ץ, מחשובי חסידי חב”ד בירושלים וחבר הנהלת כולל חב”ד. תיאורו כ”דוד” הרבי היה  כדי שהבקשה תעמוד בדרישות שלטונות המנדט ותגדיל את סיכויי קבלת האישור. בדף האנגלי מופיעה אף כתובתם המדויקת של הרבי ושל אחיו ביקטרינוסלב: UPORNAJA STR. 15, EKATERINOSLAW. הקבוצה השנייה: מסמך רשמי נוסף, אף הוא בן שני דפים, מתאריך 31 בדצמבר 1925 (כסלו תרפ”ו), ובו רשימת שישה־עשר מתושבי ארץ ישראל, המבקשים לקבל סרטיפיקטים עבור קרוביהם שנותרו ברוסיה. ברשימה זו מופיע, במקום העשירי, הרב ישראל אשר ליבא, המבקש רישיון עלייה עבור בן אחותו, MENDL SCHNEERSON, המתגורר בכתובת: UPORNAJA STR. 15, EKATERINOSLAW. מיד לפניו, במקום התשיעי, מופיע שמואל רבינוביץ , המבקש סרטיפיקט עבור גיסו, ליב שניאורסון, המתגורר אף הוא באותה כתובת. מעניין לציין כי באותה רשימה עצמה מופיעים עוד מחשובי היישוב הישן והעולם הרבני, שביקשו להעלות את קרוביהם מרוסיה לארץ ישראל. בין היתר נזכרים בה גם האדמו”ר רבי שלמה מזוועהיל ובנו, הרה”ק רבי מרדכי, שביקשו אף הם סרטיפיקטים עבור בני משפחותיהם. הקבוצה השלישית: קבוצת המסמכים השלישית כוללת שישה דפים רשמיים מטעם מרכז המזרחי העולמי, הנושאים את התאריך י”ב בשבט תרפ”ו (27 בינואר 1926), ובראשם הכותרת ”עלייה”. בפתח הרשימה נכתב: ”מחלקת העלייה של המזרחי העולמי בירושלים מודיעה בזה, כי כל האנשים המפורטים ברשימה דלמטה נתאשרו לקבל סרטיפיקטים לעלות לארץ ישראל.” ברשימה זו נמנים 141 יהודים שאושרו לקבלת סרטיפיקט. במקום 106 מופיע: שניאורסון מנדל – יקטרינוסלב, רוסיה. ומיד אחריו, במקום 107, מופיע אחיו: שניאורסון ליב. מסמך זה מהווה את החוליה המסכמת בשרשרת המסמכים שלפנינו, שכן הוא מעיד כי הבקשות שהוגשו לא הסתיימו בשלב הפנייה בלבד, אלא אושרו בפועל, והסרטיפיקטים אכן הוקצו עבור הרבי ואחיו. * * * לפנינו מסמכים מקוריים וחד־פעמיים, בעלי ערך היסטורי רב, השופכים אור חדש על שנות צעירותו של הרבי מליובאוויטש ועל האפשרות שעמדה אז על הפרק לעלייתו לארץ ישראל. מסמכים אלו מצטרפים לשורה ארוכה של מקורות המתעדים את חייו ופועלו של הרבי, אך ייחודם בכך שהם חושפים לראשונה פרק מוקדם ועלום — עוד קודם הנהגתו את חסידות חב”ד — הנוגע לקשרו האפשרי עם ארץ ישראל. מפרט [10] דפים, כ-30 ס”מ; חלקם מוקלדים במכונת כתיבה וחלקם בכתב יד. מצב כללי: טוב-טוב מאוד. לפנינו פריט נדיר ביותר, בעל ערך היסטורי ומוזיאלי יוצא דופן, הראוי לפאר כל ארכיון, תצוגה או אוסף העוסק בתולדות חסידות חב”ד ובמורשתו של הרבי מליובאוויטש. * * * שאלת העלייה לארץ ישראל לאורך השנים נשאל הרבי פעמים רבות מדוע אינו עולה לארץ ישראל — על ידי רבנים, אישי ציבור ואנשים פרטיים. למרבה הפליאה, לכל שואל השיב הרבי תשובה שונה, כנראה שישנם לכך טעמים נסתרים הגבוהים מהשגתנו. באחד ממכתביו כתב הרבי: ”ובכל זאת, כיוון שלפי דבריך אתה נבוך מאוד ולהוט לקבל תשובה, לא אתחמק מלענות לך. בפרט שהתשובה פשוטה למדי. למעשה התשובה כבר מרומזת במה שכתבתי קודם אודות חובתו הראשונה של כל יהודי, וגם של כל בן־אנוש, למלא את שליחותו במקום מגוריו...” הרבי הסביר כי על האדם למלא את שליחותו במקום שבו הוא נמצא, ורק לאחר מכן לשקול מעבר למקום אחר. כאשר אריק שרון שאל את הרבי מדוע אינו עולה לארץ ישראל ואינו משמש דוגמה כמפקד הצועד לפני חייליו, השיב הרבי כי לעיתים דווקא על המפקד להישאר מאחור. הוא המשיל זאת לקברניט ספינה בסכנה, שעליו להיות האחרון שעוזב את הספינה — רק לאחר שווידא שכל הנוסעים חולצו. הרב שאר ישוב כהן, רבה הראשי של חיפה, סיפר כי גם הוא שאל את הרבי בנושא. לדבריו, הרבי השיב בשני טעמים: האחד — ”אנו יודעים את הדרך לשם אבל לא את הדרך בחזרה”, כלומר ישנה בעיית היציאה מארץ ישראל לאחר העלייה. השני — שהרבי קיבל על עצמו שלא לעזוב מקום שבו הוא יכול להגיע באותו יום לציון חותנו, הרבי הריי”צ.