בידספיריט | מכתב נדיר ומרגש בכתב־יד־קדשו של

מכתב נדיר ומרגש בכתב־יד־קדשו של הצדיק רבי אריה לוין — אל ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח - ירושלים תש”ז | 1947 - מכתב בעל תוכן ייחודי ומרגש, נכתב כולו בכתב־יד־קדשו הקליגרפי של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין, וחתום בחתימת ידו. ירושלים, ו' בניסן תש”ז (1947).  מכתב נדיר של רבי אריה לוין, שנכתב אך ורק כדי לחזק ולעודד את ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח המכתב נשלח כשנה קודם להקמת מדינת ישראל אל ראש העיר המיתולוגי הראשון של תל אביב–יפו, ישראל רוקח. ייחודו של המכתב טמון דווקא בכך שאין בו בקשת עזרה, תמיכה או השתדלות — דבר שהיה ניתן אולי לצפות לו בפנייה אל ראש העיר של המרכז הכלכלי החשוב בארץ ישראל. רבי אריה לוין, איש היישוב הישן, משגיח תלמוד התורה ”עץ חיים” ודמות המזוהה עם ירושלים החרדית, פונה אל ראש עיר חילוני־ציוני מתוך מניע אחר לחלוטין: רצון טהור לעודד, לחזק ולהכיר טובה. בלבו הרחום והנדיר, אשר הניע אותו כל ימיו לחפש דרכים להיטיב עם כל אדם — אסירי המחתרות, חולי הצרעת, פשוטי עם ואנשי שררה כאחד — ראה רבי אריה צורך לחזק גם את העומדים בראש הציבור. מתוך רגישותו האנושית העמוקה הבין כי אף אנשי שלטון זקוקים למילה טובה ולעידוד. הרקע לכתיבת המכתב מרגש במיוחד: לאחר תפילת ותיקין בבית הכנסת ”זהרי חמה” שבשכונת מחנה יהודה, שמע רבי אריה משוחחים בשבחו של ראש העיר כמה מתפללים מתל אביב. הדברים נגעו ללבו, והוא מיהר להתיישב ולכתוב מכתב אישי ארוך, ובו דברי הערכה וברכה לנמען. המכתב משקף באופן נדיר את עינו הטובה של רבי אריה ואת גישתו האנושית יוצאת הדופן. בשעה שרבים מרבני היישוב הישן הסתייגו בחריפות ממנהיגי התנועה הציונית החילונית, רבי אריה בוחר לראות את מעלותיו של אדם ולכבדו בלב שלם. בין היתר הוא כותב: ”איש דגול, ראש משביר, אשריך שזכית לשם טוב...” ובהמשך מברכו בלשונות חמות ויוצאות דופן: ”ה' יהי' בעזרך, לך בכחך זה והושעת את ישראל... ותשרה שכינה במעשה ידיך... אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום...”. דף אחד, 21 ס”מ. כולו בכתב־יד־קדשו של רבי אריה לוין. מצב טוב מאוד. נקבי תיוק. מצורפים: • אישור קבלת המכתב מלשכת ראש העיר ישראל רוקח. • פנייה של רוקח למזכירו האישי, שבה הוא מציין כי אינו מצליח לפענח את כתב ידו המיקרוגרפי של רבי אריה. • תקציר תוכן המכתב שנכתב בידי המזכיר: ”הכותב איש ירושלמי, מספר שבבואו לבית־הכנסת... שמע דברי שבח לראש העיר ומוצא לחובתו למסור לכבודו על כך”. • נוסח מוקלד של המכתב, שהוכן ככל הנראה עבור ראש העיר. רבי אריה לוין (תרמ”ה–תשכ”ט), מן הדמויות האהובות והמופלאות בירושלים של המאה העשרים, נודע בכינויו ”אבי האסירים” בשל מנהגו לבקר מדי שבת את אסירי המחתרות בבתי הכלא בתקופת המנדט הבריטי ולעודדם. במקביל היה מבקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים בירושלים — מקום שרבים חששו להיכנס אליו — יושב עם החולים ומחזק את רוחם במסירות נדירה. למד בישיבת וולוז'ין והוסמך לרבנות בידי רבי חיים ברלין. צוואתו היחידה הייתה שלא להספידו. חתנו היה מרן הגרי”ש אלישיב. מכתב זה מהווה עדות נדירה ומרגשת לאישיותו יוצאת הדופן של רבי אריה לוין — ללבו הרחום, לעינו הטובה וליכולתו לראות מעלות וטוב בכל אדם, ללא הבדל השקפה, מעמד או אורח חיים.