בידספיריט | לראשונה במכירות! פולמוס הקמת המדינה

לראשונה במכירות! פולמוס הקמת המדינה באוגנדה: 'שאלות לאומיות' - נויארק תרס”ה | 1905 - ”מתבוללים ! מדוע אתם מתנשאים לאמר : אנחנו נמלוך על היהודים?” (עמ' 13) שאלות לאומיות: העומדות [במקור בכתיב חסר ”העמדות”] ברום עולם היהדות והיהודים. מאת ד”ר לואיס א. (אריה) אלכסנדר (Louis A. Alexander). נויארק (ניו יורק). דפוס א”ח רוזנברג (אברהם חיים רוזנברג), תרס”ה (1905). הספר נכתב סמוך מאוד למותו של הרצל (1904) ולמשבר ”תוכנית אוגנדה” שפילג את הקונגרס הציוני. ד”ר אלכסנדר דן בשאלה האם הציונות צריכה להתמקד אך ורק בארץ ישראל או למצוא ”מקלט לילה” אחר. הפולמוס הציוני בניו יורק סביב שנת 1905 היה סוער במיוחד, שכן העיר הפכה באותן שנים למוקד המרכזי של ההגירה היהודית ממזרח אירופה ולאחת הזירות הפוליטיות החשובות של העולם היהודי. פרט מעניין: ד”ר לואיס א. אלכסנדר היה מוכר בקהילה היהודית בניו יורק גם כרופא, והוא שילב בין עיסוקו המקצועי לבין כתיבה פובליציסטית על עתיד העם היהודי. 18 עמ'. 22 ס”מ. ”תו ספר” (Ex-Libris) של הרב יהודה ליב מימון. מצב טוב. כתמי זמן. כתם בשולי השער. קרעים זעירים בשוליים העליונים הלבנים. כריכת מעטפת חסרה. פולמוס אוגנדה (1903–1905), היה אחד המשברים החריפים ביותר בתולדות התנועה הציונית, שכמעט והוביל לפיצולה הסופי. הרקע לתוכנית: בעקבות פרעות קישינב (1903), חיפש בנימין זאב הרצל פתרון מיידי ומעשי. שר המושבות הבריטי, ג'וזף צ'מברליין, הציע להרצל שטח של כ-13,000 קמ”ר במזרח אפריקה הבריטית (באזור המכונה מישור גואס נגישו, כיום בקניה) לצורך הקמת מושבה יהודית אוטונומית. קבלת ההצעה נתפסה כהישג דיפלומטי אדיר – לראשונה מעצמה עולמית (בריטניה) מכירה בתנועה הציונית ובזכות היהודים לבית לאומי. המתנגדים, בהובלת מנחם אוסישקין וחיים ויצמן, ראו בתוכנית בגידה ב”תוכנית באזל” ובקשר ההיסטורי הבלעדי לארץ ישראל. עלה חשש כבד ש”מקלט הלילה” הזמני יהפוך לפתרון קבע ויסיח את המשאבים והמרץ מהשאיפה לשוב לציון. לאחר ההצבעה הראשונית (שעברה ברוב של 295 מול 178), פרצו המתנגדים בבכי וחלקם אף ישבו ”שבעה” על רצפת אולם הקונגרס. סופו של דבר, הקונגרס החליט לשלוח משלחת חקר לאזור. המשלחת חזרה עם דו”ח שלילי על תנאי המחיה במקום, ובקונגרס הציוני השביעי (1905) – שנה לאחר מות הרצל – נדחתה ההצעה סופית. תמיכה מפתיעה בתוכנית אוגנדה: תמיכתו של הרב יצחק יעקב ריינס ותנועת המזרחי בתוכנית אוגנדה (1903) נחשבת לאחד האירועים המפתיעים והמשמעותיים בתולדות הציונות הדתית. למרות הזיקה הדתית העמוקה לארץ ישראל, ריינס היה מגדולי התומכים בהצעה.