בידספיריט | ”התוספתא נדפסה בתכלית ההידור!” –

”התוספתא נדפסה בתכלית ההידור!” – מכתב חשוב בכתי”ק מרן רבי יחזקאל אברמסקי - תשי”ב | 1952 - מכתב חשוב ומעניין במיוחד, שנכתב כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון האדיר יחזקאל אברמסקי, מחבר חזון יחזקאל, אל ידיד נפשו הגאון רבי אליהו בוטשקא, ראש ישיבת ישיבת עץ חיים מונטרה שבשווייץ. ה' בניסן תשי”ב (1952). בחלקו הראשון של המכתב מופיעה איגרת שלומים לבבית בין שני ראשי הישיבות, ובה ברכות חמות לחג הפסח:  ”תתברכו ממעון הברכות וחסד ה' יהיה חופף על כולכם כל הימים”. מעניין במיוחד לראות את הקשר האישי והעמוק שבין השניים. באופן בלתי שגרתי ביחס להתכתבות בין גדולי תורה, שולח הרב אברמסקי ברכות חמות גם לנשות המשפחה של הנמען:  ”אל בתו המהוללה והברוכה מנשים באוהל וכלתו החשובה והכבודה... ונכדותיו הרכות והענוגות”. החלק האחרון של המכתב נושא אופי היסטורי. בו מבשר בעל ה”חזון יחזקאל” בשמחה גדולה לידידו על הופעת הכרך החדש מפירושו המונומנטלי על התוספתא – חיבור שהפך לאחד הספרים החשובים והנודעים בעולם התורה בדורות האחרונים:  ”אחר החג אמציא לכם את התוספתא בבא מציעא המכילה מאתים עמודים, ונדפסה בעזר השם בתכלית ההידור, וגם חן מקום ההדפסה [ארץ ישראל] על הספר” בהמשך מתווה הרב אברמסקי את תכניותיו להמשך מפעלו הגדול:  ”אם יהיה השם עמדי אתחיל עתה בהוצאת התוספתא בבא בתרא ואחר כך מנחות, והנני מיחל שחסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו, ויהי' לי לעזר לברך על המוגמר. בידידות נאמנה – יחזקאל אברמסקי”. ואכן, ברכותיו ותפילותיו התקיימו, והוא זכה להמשיך ולהוציא לאור את פירושו על מסכתות נוספות מן התוספתא. המכתב נשלח בשנתו הראשונה של הרב אברמסקי בארץ ישראל, אליה עלה לאחר שפרש מתפקידו כאב”ד בלונדון. בראש הנייר הרשמי מופיע: ”כעת ירושלים, בית וגן”. אודות כתב ידו המיוחד של הרב אברמסקי, הבולט במכתב שלפנינו, כתב הרב משה צבי נריה: ”התרשמתי מאוד מכתב ידו המיוחד. האותיות הפניניות, הישרות והחטובות – אין צריך להיות גרפולוג מומחה כדי להכיר מיד את האישיות המוצקה של הכותב, יושר קווי דרכו, כושר סדרנותו ונמרצות החלטתו.” [1] דף נייר, 21X15 ס”מ. בלאנק רשמי. הכל בכתי”ק החזון יחזקאל. מצב טוב מאוד. סימני קיפול. הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ”ו–תשל”ו), בעל הספר חזון יחזקאל, נמנה עם גדולי התורה ומנהיגי היהדות החרדית במאה ה־20. היה מחברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ראש ישיבת סלבודקה, נשיא ועד הישיבות, ואב בית הדין בלונדון. התפרסם במיוחד כפרשן הגדול של מסכתות התוספתא. כבר בגיל שבע־עשרה קיבל סמיכה לרבנות מידי הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין, בעל הספר ערוך השולחן. בצעירותו למד בישיבות חשובות ובהן ישיבת טלז, ישיבת רמיילס, וכן השתלם בלימודו במסגרת ה”קיבוץ” של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי בווילנה. הוא נשא לאשה את בתו של הרב ישראל יהונתן ירושלימסקי, חתנו של הגאון יעקב דוד וילובסקי, וישב סמוך על שולחנו, שם רכש גם מדרכי ההוראה והפסיקה. בתקופה זו נסע ללמוד אף אצל הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. בשנת תרע”ב נתמנה לרבה של סמאליאן, ובשנת תרע”ד עבר לכהן כרב בעיר סמולביצ'י. בשנת תרפ”ג נתמנה לרב העיר סלוצק, במקומו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר, שנאלץ לעזוב בעקבות רדיפות השלטון הקומוניסטי. גם הרב אברמסקי עצמו נאסר בידי השלטונות והואשם ב”פעילות אנטי־סובייטית”. באלול תר”ץ נגזרו עליו חמש שנות עבודת פרך והוא נשלח למחנה בסיביר. בעקבות מאמצים בינלאומיים לשחרורו – בהם פעלו בין השאר הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יוסף צבי הרץ (הרב הראשי של אנגליה), ישראל מאיר הכהן מראדין בעל חפץ חיים, ואף המשורר חיים נחמן ביאליק – שוחרר לאחר כשנה, בתנאי שיעזוב את ברית המועצות לצמיתות. שלטונות רוסיה השאירו את אשתו וילדיו ברוסיה כערבון עד יציאתו. בחורף תרצ”ב השתקע בלונדון והחל לכהן כרב קהילת מחזיקי הדת לונדון, אשר פעלה אף היא למען שחרורו. בשנת תרצ”ה נתמנה לדיין ולאב בית הדין של בית הדין הרבני בלונדון, במקומו של הרב שמואל יצחק הילמן. בשנותיו שם המשיך לעמול על מפעלו הגדול – פירושו לתוספתא, הספר חזון יחזקאל. בשנת תשי”א (1951), לאחר שפרש לגמלאות, עלה הגאון יחזקאל אברמסקי לארץ ישראל יחד עם משפחתו והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים. בשנת 1956 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית, כהוקרה על מפעלו התורני הגדול. הנמען הגאון רבי ירחמיאל אליהו בוצ'קו (תרמ”ח–תשט”ז), מייסד ישיבת עץ חיים מונטרה שבשווייץ (שנקראה לימים ישיבת היכל אליהו מונטרה). בילדותו נשלח ללמוד בישיבת לומז'ה, ולאחר מכן למד במשך אחת־עשרה שנה בישיבת נובהרדוק אצל הסבא רבי יוסף יוזל הורביץ, ובתקופה זו אף לימד בישיבת ישיבת תורה ודעת נובהרדוק. בגיל עשרים ושלוש נשא לאשה את רבקה שטרנבוך, ובאייר תרפ”ז (1927) ייסד במונטרה את ישיבת עץ חיים. בתקופת השואה פעל רבות להצלת יהודים.