בידספיריט | חמדת סגולה! עותק רבינו הקדוש

חמדת סגולה! עותק רבינו הקדוש המהרא”ל צינץ עם הגהות: אבודרהם - אמשטרדם תפ”ו | 1726 - ספר אבודרהם, ”ורוחיו מי ימלל, המלמד אותנו להתפלל... החכם השלם הכולל רבינו דוד ב”ר יוסף אבודרהם... העירוני רעיוני להדפיסו מחדש ובכרך קטן למען יוכל שאת כל איש בחיקו. וגם הוספנו בו מפתחות... אשר עד הנה לא היה. הובא לבית הדפוס על ידי התורנים כהר”ר יעקב בן פ”ו נפתלי הירש פאס זצ”ל וכהר”ר מנחם מן בן שלמה הלוי זצ”ל”. מהדורה חשובה וקדומה כנראה שישית במספר של ספר יסוד חשוב זה לסדר התפילה נוסחו ומנהגי ביהכנ”ס, והראשון שנדפס בפורמט קטן. בדפוס רבי משה פרנקפורט דיין דק”ק אמשטדרם, באמשטרדם, תפ”ו - 1726. [3], קמ דף. 18 ס”מ. חסרים דפים ב-ג, נקבי עש, כתמים ופגמים קלים אחרים. מצב כללי טוב. שדרה ופינות בד חדשות, כריכה ככה”נ מקורית. בשער הספר רישום ”זה הספר שייך לכהר”ר ליב צונץ שליט”א” וכן רישום נוסף ”ליב צונץ” (אולי זוהי חתימת ידו הקדושה? לא ידועה לנו חתימה נוספת שלו היוצאת ממקור אחר בכדי לוודא זאת) וכן חתימת: ”ר”ד [רפאל דוד] טעבלי הלוי מנורדהויזן”. לאורך הספר בשוליים 4 הגהות קצרות, בכתב יד דומה לרבינו מאור הגולה, הגאון רבי אריה לייב צינץ - המהרא”ל צינץ זי”ע. מכיוון שמדובר בהגהות קצרות לא עלה בידינו לוודא שאכן מדובר בכתי”ק. אולם בגלל צורת הכתב וכן סגנון של שילוב הגהות בכתב אשכנזי עם כתב מרובע, ניתן לומר שכתב היד אכן דומה לכתב ידו של רבינו. ראה עוד בפתח הספר 'גט מקושר וטיב גיטין' במהדורת אשדוד תשע”ד. ספרים שהיו שייכים לגאון מפלאצק הינם נדירים ויקרי המציאות מאד, ובמיוחד עם הגהות בשולי הדפים. רבינו המהרא”ל צינץ - רבי אריה ליב צינץ - 'דער פלאצקער גאון'  (תקכ”ח – תקצ”ג), מגדולי התורה הבולטים בפולין בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. נולד בפינסק ונודע כבר בצעירותו כעילוי מופלג השולט בכל מכמני הש”ס והפוסקים. רבי אריה ליב כיהן כרב בקהילות חשובות ובהן פלוצק ופראג, אך עיקר פרסומו הגיע מכוחו העצום בכתיבה תורנית וממעמדו כסמכות הלכתית עליונה. הוא זכה להערכה עצומה מצד גדולי דורו, ביניהם ה”חתם סופר” וה”נתיבות המשפט”, ונחשב לאחד המשיבים המרכזיים בדורו לשאלות בהלכה ובאגדה. כוחו העצום בולט במיוחד בחיבוריו הרבים והעמוקים, שהפכו לנכסי צאן ברזל בעולם הישיבות וההלכה. נודעת צוואתו המפורסמת ובה הבטחתו הנדירה שכל מי שישתדל בהדפסת ספריו לאחר פטירתו, הוא יהיה לו למליץ יושר בעולם הבא. הבטחה זו הובילה לכך שספריו הרבים, העוסקים בחידושים על הש”ס, רמב”ם, שו”ע ודרוש, נדפסו במהדורות רבות לאורך השנים. רבינו נפטר ביום ג' באייר תקצ”ג ונטמן בוורשה. עד היום ציונו משמש מוקד עלייה לרגל לרבים המבקשים ישועה, כשהם נשענים על פועלו התורני הכביר ועל אותה הבטחה היסטורית שממשיכה להדהד.