בידספיריט | עותק שנשלח ממרן הבן איש

עותק שנשלח ממרן הבן איש חי אל רבי חיים ברלין: סט ספרי הבן איש חי בניהו ובן יהוידע - מהדורה ראשונה ירושלים תרנ”ח-תרס”ד | 1899-1905 - אשר ביקש הדר”ג לשלוח לו בן יהוידע  - סט שלם של ספרי מרן הבן איש חי על אגדות התלמוד, חיבוריו של ריש גלותא דבבל רבינו יוסף חיים מבגדאד זלה”ה - מהדורות ראשונות - עותקים אשר נשלחו מאת מרן המחבר אל הגאון רבי חיים ברלין. עותקים מיוחסים ומקודשים! - בספר נשמת חיים לרבי חיים מוואלוז'ין זלה”ה, מובאת תשובה להלכה אשר שלח מרן הבן איש חי לרבינו חיים ברלין, בה הוא מציין בסוף התשובה, כי לבקשתו הוא שולח לו את סט בן יהוידע הנוכחי!!! ”אשר ביקש הדר”ג לשלוח לו בן יהוידע ח”א וח”ב הנה היום כתבתי להרב הכולל ח”ר בן ציון מרדכי חזן נר”ו למסור ליד מעכ”ת בן יהוידע ח”ב שיש לי אצלו, אבל ח”א לא נמצא בעה”ק תוב”ב, ורק כאן יש אצלי, והנני שולח אותו בשבוע הבא...”  (נשמת חיים יו”ד, עמ' מב). בשני הכרכים מופיעים חותמות של מרן רבי חיים ברלין מתקופת שבתו בירושלים.   הלוט כולל שישה מספרי מרן, סט שלם של חיבוריו על על אגדות התלמוד, ספר בניהו וסט של חמשה חלקי בן יהוידע - כרוכים בשני כרכים - כל השערים מוזהבים! על סיבת קריאת הספרים בשמות בניהו בן יהוידע מסופר כי ביום כ”ה בניסן ה'תרכ”ט, יצא חכם יוסף חיים עם אחיו חכם יחזקאל על מנת לעלות לרגל לארץ ישראל ולהשתטח על קברי הצדיקים שבה. ביום י”ב באייר הגיעו לדמשק ובה קיבלו את פניהם כל גדולי העיר וליוו אותם בדרכם לקברי התנאים בגליל. שם ישב חכם יוסף חיים ימים מספר בקבר בניהו בן יהוידע. נתגלו לו שם ”סודות רבים וגדולים”, ואף נתגלה לו ש”נשמתו באה מנשמתו של בניהו בן יהוידע” ולכן קרא לספריו בשמות של בניהו בן יהוידע ובכינוייו, מתוך הפסוק (שמואל ב' כ”ג, כ): ”ובניהו בן יהוידע בן איש חי [חיל] רב פעלים מקבצאל”. כרך א. כולל את החלקים הבאים: ~ בניהו - חדושים על אגדות הש”ס - את חיבורו זה הדפיס רבינו לאחר השלמת הסדרה של בן יהוידע, כפי אשר מתאר מרן הבן איש חי בהקדמתו - בשער נדפס ”חלק ראשון” אך לא נדפס יותר - דפוס הרי”ד פרומקין - ירושלים תרס”ה | 1905 - מהדורה ראשונה. [2], עו דף. ~ בן יהוידע חלק ראשון - חידושים על ברכות ושבת - כולל דף ברכה עם אותיות מוזהבות לגביר מאיר אליהו אשר תרם את הוצאות ההדפסה - דפוס האחים סאלאמאן - ירושלים תרנ”ח | 1988. [2], נט, מז, [2] דף. ~ בן יהוידע חלק שני - חידושים על שאר המסכתות מסדר מועד - דפוס הרי”ד פרומקין - ירושלים תרנ”ט | 1899. [2], צג, [1] דף. כרך ב'. כולל את החלקים הבאים: ~ בן יהוידע חלק שלישי - חידושים על חלק ממסכתות מועד ונשים - דפוס הרי”ד פרומקין - ירושלים תר”ס | 1900. [2], פז דף. ~ בן יהוידע חלק רביעי - חידושים על חלק ממסכתות נשים ונזיקין - עם ברכה לגביר שלום חיים דויד ח' משה - דפוס הרי”ד פרומקין - ירושלים תרס”ב | 1902. [2], קיא דף. ~ בן יהוידע חלק חמישי - חידושים על אגדות הש”ס - עם ברכה לגביר בנימין מאיר יצחק שכר -  דפוס הרי”ד פרומקין - ירושלים תרס”ב | 1902. [2], קיא דף. פגמים בכריכות ופגמים קלים אחרים. מצב כללי טוב. רבינו יוסף חיים - הבן איש חי זי”ע (תקצ”ה - תרס”ט), רבן של כל בני הגולה, מגדולי המנהיגים, המקובלים והפוסקים בכל הדורות. נולד בבגדד לאביו רבי אליהו [בן רבי משה חיים - שמוזכר בדרשה שלפנינו]. בהיותו בן 14 שנים בלבד התקבל לישיבתו של רבי עבאללה סומך חרף גילו הצעיר, ממימיו שתה וקיבל אותו כרבו המובהק. למעלה מחמישים שנה הנהיג ברמה את קהילת יהודי בגדאד, דרש ברבים, השיב לשואליו ושמעו יצא מסוף העולם ועד סופו. בספר 'רוב ברכות', לרבי יחזקאל משה הלוי כתב בהקדמה: ”אם יאמר לי רבי יוסף חיים על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, לא אהרהר אחר דבריו...”. ואכן, ספריו הרבים של רבינו הק' הכוללים למעלה מ-100 חיבורים [!] קנו להן מקום של כבוד בארון הספרים היהודי. לא כל כתביו של רבינו ראו אור בדפוס ובשנים האחרונות עמלים במכונים רבים ובעיקר במכון ”אהבת שלום” להוציא לאור עולם את דברי תורתו של רבינו, ופיוטיו הרבים שהנודע שבהם הוא ”ואמרתם כה לחי” לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי שנתקבל בכל תפוצות ישראל. בשנת תרס”ח השתטח רבינו על קברו של הנביא יחזקאל, שם חיבר את ספרו ”מראות יחזקאל”, בחלוף שנה יצא שוב לקברו של הנביא אולם מחלה שתקפה אותו בדרך עכבה אותו סמוך לכפר 'גץ' וביום י”ג באלול תרס”ט הסתלק לבית עולמו. ארונו הושב לעירו בגדאד שם נטמן למנוחת עולמים. מקובל כי בשל רצונו העז של רבינו לעלות לארץ הקודש, זכה ועלה אליה לאחר פטירתו, על פי עדות מקובלי ירושלים צוין מקום גניזת ארונו בהר הזיתים. הגאון רבי חיים ברלין מוואלוז'ין . שימש כרבה הראשי של מוסקבה, ועמד על מקום אביו כראש הישיבה המפורסמת ביותר בעולם, ישיבת וולוז'ין המכונה 'אם הישיבות'. בשנת תרס”ו עלה לירושלים, ולאחר פטירת רבי שמואל מסלנט הוכר בסמכותו וגדולתו התורנית כרבה של העדה האשכנזית בירושלים, למרות שסירב לקבלה באופן רשמי.