בידספיריט | הגהות ותיקונים בעצם כתי”ק אדמו”ר

הגהות ותיקונים בעצם כתי”ק אדמו”ר הצמח צדק על תשובה בהלכות טרפות מאת הגאון החסיד רבי ישכר בער הלוי הורוויץ המו”ץ דליובאוויטש - אורשא-ליובאוויטש מנחם אב תקצ”ד - לא נדפס - תשובה בהלכות טרפות מאת הגאון החסיד רבי ישכר בער הלוי הורוויץ המו”ץ המפורסם מליובאוויטש - מעוטרת בהגהות ותיקונים בכתב יד קדשו של האדמו”ר ה”צמח צדק” מליובאוויטש – אורשא-ליובאוויטש, מנחם אב תקצ”ד – לא נדפס לפנינו דף מקופל ל-4 עמודים הכוללים מכתב שאלה בהלכות טריפה מאת רבי יוסף יצחק אייזיק ליפשיץ מאורשא ששלח לידידו המו”ץ בליובאוויטש, ובו מבקש ממנו: ”למחול לשאול פני אדמו”ר שי'” ולהודיעו תשובתו. בגב מכתב השאלה כתובה תשובת המו”ץ רבי ישכר בער להיתר. המו”ץ הראה את תשובתו לרבינו האדמו”ר בעל ”צמח צדק”, ורבינו עיטר את התשובה בכמה ציונים ומראי מקומות, וכן בכמה תיקונים והוספות בגוף התשובה. כפי הנראה לפנינו טיוטה בלבד. בגוף התשובה מביא רבי ישכר בער כמה ציטוטים מדברי ה”צמח צדק” מפיו ומפי כתביו, כגון: ”וכך שמעתי מרבינו רמ”מ שי' ב'  [בשם] דו”ז [=דודו זקנו] הה”ג רי”ל [=מהרי”ל, בעל השארית יהודה”] שאנו נוהגין להקל בזה”; ”וכן מצאתי בכ”ק [=בכתבי קודש] לרבינו שי' על הלכות טרפות שסיים כן הלכה למעשה”; ”וכן הורתי למעשה עפ”י הסכם כ”ק אדמו”ר שי'”. הצ”צ כותב באחת ההגהות שלפנינו: ”וע' שו”ת נשאל דוד מהג' מו' דוד אופנהיי' בזה”. כוונת הצ”צ למה שציין הרב ליפשיץ במכתב שאלתו: ”מצאתי בשם נשאל דוד מהגאון מ' דוד אפענהיי' להקל להלכה ולמעשה” (שו”ת ”נשאל דוד” נדפס רק בשנות התש”ל המאוחרות, אך העתקות של התשובות נפוצו אצל הרבה מגדולי האחרונים שמצטטים מהן. הצ”צ מזכיר שו”ת זה פעם נוספת ב”צמח צדק -שער המילואים” חלק ה עמ' כט). סקירה זו נרשמה ע”י החוקר הנודע לכתבי יד ובמיוחד לכתבי יד חב”דיים, הג”ר יוסף צבי לידר שי', מחוג מקורביו של הביבליוגרף הרה”ח יהושע ע”ה מונדשיין. מצורף אישור של אחד מגדולי חוקרי חסידות חב”ד בדורינו הרה”ח רבי אליהו שי' מטוסוב חבר מערכת אוצר החסידים. אדמו”ר הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה”צמח צדק” מליובאוויטש (תקמ”ט-תרכ”ו) – האדמו”ר השלישי לשושלת חב”ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי ”בעל התניא”, וחתן דודו ”האדמו”ר האמצעי” רבי דוב בער שניאוריו. התייתם בגיל שלש מאמו, ומאז גדל והתחנך כבן-אהוב בבית זקנו קודש הקדשים הרב בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו ”האדמו”ר האמצעי” בשנת תקפ”ח, החל להנהיג את חסידות חב”ד, אותה הנהיג יותר מל”ו שנים. בתקופת ה”צמח צדק” גדלה חסידות חב”ד עד שנהפכה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי בלרוס, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של הצמח צדק ודבקו בו בלב ונפש. מלבד כהונתו כאדמו”ר ומורה דרך לחסידים, היה ה”צמח צדק” מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים. הצ”צ היה הדמות הסמכותית לכל עניני הכלל והפרט של הציבור היהודי במדינות רייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס) – ”כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו”ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום” (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז”ר, ”תולדות משפחת שניאורזאהן”, ספר האסיף, תרמ”ט, עמ' 166). הצ”צ התפרסם בזמנו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח-הקודש ו”פועל ישועות” אשר תפילותיו וברכותיו לא שבו ריקם. נודעו עליו סיפורי-פלא של גילויי רוח הקודש, כאשר בעיניו הצופיות ידע לכוון נשים עגונות כיצד למצוא את בעליהן, חיים או מתים, וע”י כך להתירן מכבלי עגינותן. כמה מסיפורי-פלא אלו נכתבו סמוך לאחר פטירתו ע”י תלמידו רבי יעקב קאדניר בסוף ספרו ”ספורים נוראים” (למברג, תרל”ה). שמעו התפרסם כאיש פלא אף בין הגויים.