ספר סגולה: דרכי האמונה - ההסכמה היחידה של רבי בערניו ה"לעווער" - מהדורה יחידה יאס תרי"ז | 1857

ספר סגולה: דרכי האמונה - ההסכמה היחידה של רבי בערניו ה"לעווער" - מהדורה יחידה יאס תרי"ז | 1857
ספר דרכי האמונה על התורה, המילה "דרכי" רומז לשם המחבר רבי יוסף דוד כהן אב"ד יאס זצ"ל, (תק"י - תקפ"ח) תלמידם של רבי יהונתן אייבשיץ ובהמשך של האדמורי"ם רבי משה ליב מסאסוב ורבי משולם פייש מזבאריז', את מקומו על רבנות יאס מילא אחר האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע.

מהדורה ראשונה ויחידה - יאס תרי"ז | 1857. [4], קמח דף. כולל הדף הנדיר עם ההסכמה היחידה אי פעם שנתן ר' בערניו מליאובה השנוי במחלוקת - ראה להלן. בספרייה הלאומית נמצא באוסף נדירים ושם חסרים הדפים הראשונים עם ההסכמה הנ"ל. הסכמה נוספת מאת אחיו האדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט, רבי שמואל שמעלקא טויבס אב"ד יאס, ורבי ישעיהו שור אב"ד יאס בה כותב בין השאר: "...כי בספרו ימצא מרגוע לנפשו ולהתענג ביום שבת קודש שבת בשבתו... באולי יזכה לבנים ולחתני לוקחי בנותיו. ובלא זה יאמינו שספר כזה שמירה להבית..." סטפנסקי חסידות 141.

כריכה אחורית בלבד, מנותקת, כתמים, נקבי עש, מצב כללי טוב.

רבי דב בער פרידמן - בערניו (נפטר תרל"ו) היה בנו השלישי של האדמו"ר המפורסם רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. נישא לרבנית שיינדל, בתו של האדמו"ר רבי מרדכי טברסקי המגיד מצ'רנוביל. פרשת חייו של רבי דוב בער הביאה להתעניינות רבה, שחרגה אל מחוץ לגבולות החסידות. רבי דב בער היה אדם משכיל ואמרותיו, שכונסו בספרי חסידות בית רוז'ין, מסמנות נטייה לעסוק במחקר.

ב-1851, לאחר פטירת אביו וישיבה קצרה עם אחיו באחוזת אביהם בפאטיק, נסע לנסיכות מולדובה לכהן כאדמו"ר בעיר חוש. יחד עמו נסע למולדובה אחיו, רבי מנחם נחום פרידמן, מייסד חסידות שטפנשט. בהמשך עבר לסקולן (Sculeni), ולאחר מכן ללאובה (Leova).

עם פטירת אחיו זה, ב-1869, החלו להסתמן אצל רבי דב בער סימני דיכאון קלים. בפרק זמן זה, ניהל שיחות תאולוגיות עם פקיד הדואר המקומי שהיה נוצרי. רבי דוב בער נהנה משיחות אלו, בעיקר על רקע העובדה שהחסידים, שהיו נוהרים אליו מכפרי הסביבה, כמעט לא נתנו את דעתם לעניינים שברוח. עם הזמן גונב חשש ללב אשתו שמא הולך בעלה להמיר את דתו, ומתוקף הזמנה דחופה ששיגרה לאחיה - אדמו"רי חסידות צ'רנוביל, הזדרזו ובאו ללאובה, נטלוהו עמם בעגלה, ונסעו עמו בניגוד לרצונו לסדיגורא, לבית אחיו רבי אברהם יעקב מסדיגורה.

יצחק רפאל, בספרו "על חסידים וחסידות", המאריך בפרשה זו, מביא שמועות שהתהלכו בין הנוצרים, לפיהן עומד אותו האיש להתגלות שוב בשנה זו, והיו מהם שסברו שהתגלות זו תהיה בהמרת דתו של רבי דב בער. משכילי צ'רנוביץ, הסמוכה לסדיגורא, ששמעו על הפרשה, נסעו לסדיגורא ונטלו עמם את רבי דוב בער, והושיבוהו בבית אחד מחשובי קהילת המשכילים בצ'רנוביץ. מבית זה יצא "קול קורא" השכלתי מפרי עטו של רבי דב בער, בו הוא קורא לזנוח את מנהגי היהדות הנושנים שהעלו עמם היהודים מבבל.

מכתב זה עורר הדים רבים. חסידי צאנז ובראשם האדמו"ר ה"דברי חיים" מצאנז תקפו בחריפות, במכתבים ובספרים רבים, את חסידי רוז'ין כולם, בראותם במקרה זה פרט שבא ללמד על הכלל. בעקבות כך התפתחה מחלוקת עזה בין החצרות, שכונתה מחלוקת צאנז-רוז'ין. אחיו של רבי דב בער, רבי אברהם יעקב מסדיגורה, עמד והכריז בבית מדרשו שאל לראות במעשי אחיו דרך חדשה בעבודת ה', והוא גינה את המעשה. אחרי מאמצים רבים מצד משפחתו, הצליחו להפגיש את רבי דב בער עם אחיינו, רבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש, שחיבבו מאוד, ובהשפעתו החליט לחזור לסדיגורא. הוא התקבל בשמחה רבה על ידי החסידים, שגדוליהם נהרו לשולחן שערך בשבת הראשונה לשובו.

מאידך, יש טוענים כי כעבור ששה שבועות לשהותו בצ'רנוביץ, עבר מרצונו החופשי לגור אצל אחיו בסדיגורה, ובד בבד פרסם קול קורא בו נכתב כי הוא נאמן ליהדות ולמורשת אבותיו וכי הוא חוזר בתשובה. משלב זה לא קיבל יותר חסידים, וחי בבית אחיו עד פטירתו כעבור שש שנים.