בידספיריט | מעטפת דואר ועליה חותמת דויד

מעטפת דואר ועליה חותמת דויד בן גוריון, הקדשה לצנחן ראובן דפני שצנח עם חנה סנש, ממוסגר במסגרת איכותית. ראובן דפני נולד ב-1913 בזגרב שבאוסטריה הונגריה, בשם ”ראובן קאנט” (Ruben Kandt). כשהיה בן 14 עברה המשפחה לווינה, באוסטריה ושם נחשף לראשונה לאנטישמיות וזיקתו לציונות התחזקה. הוא החל ללמוד בבית ספר יהודי, ולמד עברית על מנת לעלות ארצה ולהתיישב בה. ב-1936 עלה לבדו ארצה והיה ממייסדי קיבוץ עין גב. דפני התגייס לצבא הבריטי ב-1940, ושירת במחלקת שירות המודיעין של חיל האוויר המלכותי. ב-15 במרץ 1944 הוא הוצנח בצפון יוגוסלביה כחלק מקבוצה ראשונה של ארבעה צנחנים עברים: ראובן דפני, חנה סנש, יונה רוזן ואבא ברדיצ'ב. חודש ימים לאחר מכן הצטרפו אליהם גם יואל פלגי ופרץ גולדשטיין. על המשלחת הוטל לארגן העברה של שליחים לרומניה ולהונגריה ועל ראובן דפני הוטל ”להשאר ביוגוסלביה ולשמש נקודת קשר בין החברים היוצאים אל הארצות ההן לבין המפקדות אשר בבארי ובקהיר, ולפעול בשטח היוגוסלבי”. זמן קצר לפני יציאתה אל מעבר לגבול ההונגרי מסרה חנה לראובן את השיר אשרי הגפרור, עם בקשה שאם לא תחזור ימסור את השיר לחברים בשדות ים.[1] בערב ראש השנה 1944, 17 בספטמבר, צנח ראובן דפני בפעם השנייה ליוגוסלביה וב-13 באוקטובר עזב את יוגוסלביה לחלוטין. במרץ 1945 השתחרר דפני משרותו הצבאי. באביב 1946 לאחר שחזר לקיבוץ, יצא ראובן לשליחות נוספת, הפעם למטרת רכש נשק בארצות הברית עבור ההגנה. ב-1948 עם הקמת משרד החוץ, יצא לגייס כספים בשביל המדינה הצעירה בניו יורק. הוא נבחר להיות בין ראשוני הדיפלומטים של מדינת ישראל, והיה הקונסול הראשון בלוס אנג'לס. בין השנים 1956-1953 שימש קונסול הסברה בניו יורק. ב-1960 קרא לו ראש הממשלה דוד בן-גוריון להקים ולנהל את מינהל הספורט והחינוך הגופי במשרד החינוך. עם סיום תפקידו ברשות הספורט ראובן יצא לבומביי וכיהן בתפקיד הקונסול כללי בהודו, ובראשית שנות השבעים שירת כשגריר בקניה. הוא היה דובר משרד החוץ, ומ-1975 - שגריר בתאילנד.