בידספיריט | *נדיר- תמונה של חנה רובינא

*נדיר- תמונה של חנה רובינא מתוך הצגה כתר דוד הבימה 1929. תמונה חתומה בכתב ידה של רובינא, בזו הלשון:”כתר דוד, תמר- רובינא” מידות 14x21 ס”מ. חנה רובינא 1893 - 1980. ”הגברת הראשונה של התיאטרון העברי”. רובינא עלתה עם קבוצת שחקני ”הבימה” לארץ ישראל בשנת 1928, והפכה להיות סמל התיאטרון העברי בכלל וסמל לתיאטרון ”הבימה” בפרט. כל תפקיד שביצעה ב”הבימה” היה ספוג דרמטיות והבעה. במהלך מלחמת העולם השנייה הופיעה בפני חיילי הבריגדה היהודית באיטליה ובמקומות נוספים. לאחר סיום המלחמה הופיעה בפני עצורי המחנות ברפיח ובלטרון. במהלך מלחמת העצמאות הופיעה בפני חיילי צה”ל. חנה רובינא זכתה להרבה הוקרה והערצה מצד הציבור, שחרג מתחום שוחרי התיאטרון בזכות אישיותה המיוחדת והנונקונפורמיזם בגישתה החברתית. רובינא החמירה מאוד בענייני משמעת כלפי צופי התיאטרון, לא פעם הפסיקה הצגה באמצע כאשר הקהל לא התנהג כראוי. תלמידי בתי הספר שנכחו בהצגה ”חנה סנש” של אהרון מגד זוכרים כחוויה טראומטית את הרגע כשהפסיקה סצנה מרגשת, כשהיא מבקרת בכלא ההונגרי אצל בתה, אותה שיחקה מרים זוהר, פנתה לתלמידים בקהל וצעקה: ”להפסיק לפצח גרעינים!” זכתה באותות ופרסים ובהם פרס הבימה (1955) וחשוב מזה פרס ישראל בתחום התיאטרון שהוענק בפעם הראשונה בשנת 1956. כמו כן הוענקו לה התארים אזרחית של כבוד מטעם עיריית תל אביב ודוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב. רובינא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה. חנה רובינא נפטרה בט”ז בשבט תש”מ בתל-אביב בגיל 87. יום לאחר מכן הוצב ארונה בבית הבימה ושמעון פינקל ספד לה. נטמנה בבית העלמין קריית שאול, תל אביב.