בידספיריט | ***נדיר ומרתק- אוסף תצלומים מקוריים

***נדיר ומרתק- אוסף תצלומים מקוריים מבניית מלון פאלאס בירושלים 1928-9 (וולדורף אסטוריה כיום). שמונה צלומים+צילום מקורי של טוביה דוניה (אוסף משפחת חיים ויצמן, היה שייך לטוביה דוּניֶה היה מהנדס ומחלוצי הבנייה והתעשייה העברית החדישה בארץ ישראל. גיסו של חיים ויצמן) מלון פאלאס הוא בניין שנבנה בירושלים בין השנים 1928 ו-1929 על פי תוכניות האדריכל נחאס ביי. הקבלנים-אלבינה, דוניה וקטינקא, חברה קבלנית לבניין בירושלים, הייתה שותפות שהתקיימה מ-1928 ועד 1948 בירושלים והקימה כמה ממבני הציבור הידועים בעיר. החברה עסקה גם בבניין מחוץ לתחומי ירושלים. מנהל החברה ובעל השליטה היה איש העסקים הערבי-נוצרי ג'וזף פסקל אלבינה אליו חברו מהנדסי הבניין ברוך קטינקא וטוביה דוניה (גיסו של חיים ויצמן). מן המבנים הנודעים שהקימו מלון פאלאס (1928-1929), ימק”א ירושלים (1926–1933), בניין הדואר המרכזי (1938) ו שנבנה בממילא לעצירת התפתחות השכונות היהודיות בעיר, בשירותו של המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני ואת ביתו של המופתי בשכונת שייח' ג'ראח. כשפורסם המכרז להקמת מלון פאלאס רצו קטינקא ודוניה להגיש הצעה. עם זאת הם חששו שעובדת היותם יהודים תמנע מהם לזכות בו. לשם כך חברו לקבלן המוסלמי עוואד כדי להחליש מעט את אופייה היהודי של חברת הבנייה שלהם ועוואד נרשם כשותף במקום אלבינה (שהמשיך להיות בעל השליטה בחברה). מלון פאלאס - נבנה ביוזמת המועצה המוסלמית העליונה שבראשותה עמד אז המופתי של ירושלים חג' אמין אל-חוסייני, במטרה לקדם את האינטרסים האסלאמיים בעיר, ולהוות חיץ בין השכונות היהודיות הסמוכות. בשנת 1927 פרסם המופתי מכרז להקמת מלון פאלאס על אדמת הווקף באזור ממילא. גיוס כספי מוסלמים בעולם לשיפוץ מסגד אל-אקצא ומסגד כיפת הסלע בהר הבית, הותיר בידיו של המופתי הון שהיה בו די כדי לבנות את המלון. החברה הקבלנית ”אלבינה, דוניה וקטינקא” זכתה במכרז. את העבודה ניהלו הקבלנים היהודים, טוביה דוניה וברוך קטינקא כאשר מנהל החברה הנוצרי ג'וזף פסקל אלבינה הוחלף על ידי הקבלן המוסלמי עוואד, שהתקבל לצורך זה כשותף בחברה. כשפורסם המרכז להקמת המבנה רצו קטינקא ודוניה להגיש הצעה. עם זאת הם חששו שעובדת היותם יהודים תמנע מהם לזכות בו. לשם כך חברו לקבלן המוסלמי עוואד כדי להחליש מעט את אופייה היהודי של חברת הבנייה שלהם. המופתי שביקר באתר הבנייה לעיתים קרובות, נהג לשוחח עם קטינקא ודוניה על המצב הפוליטי והיחסים בין יהודים וערבים בארץ ישראל. לצדם של דוניה וקטינקא פעל א' טילקין כמנהל עבודה. צוות זה כבר פעל יחד בבניית מוסדות ציבור אחרים בירושלים כמו בנין ימק”א ברחוב המלך דוד. הם אף בנו את ביתו הפרטי של המופתי (לימים מלון שפרד) בשכונת שייח' ג'ראח. התוכניות לבניית מלון המלך דוד בסמוך האיצו בבונים להשלים את הבנייה בקצב מהיר ולהקדים את היוזמה היהודית. באתר הבנייה הועסקו 500 פועלים מהם כארבע מאות מוסלמים וכמאה פועלים יהודים מומחים לעבודות בטון, ברזל ועץ, ביניהם האמן שמואל מלניק שצייר ציורי קיר ותקרות. בניית המבנה הושלמה תוך 13 חודשים, מנובמבר 1928 ועד דצמבר 1929. המועצה המוסלמית העליונה ראתה בהשלמת המלון דבר בעל חשיבות כה גדולה, שאף כאשר התגלו בעת החפירה ליסודות שלדי-אדם שמקורם ככל הנראה בקברים מוסלמיים קדומים (המלון נבנה על גבול בית הקברות המוסלמי בממילא), הורה המופתי של ירושלים לשמור את הדבר בסוד ולסלק את השלדים, על-מנת שהבנייה לא תיעצר. עם זאת, סירב ראש העירייה, ראע'ב נשאשיבי, מתנגדו של המופתי, לחבר את המתחם למערכת הביוב העירונית. קטינקא פתר זאת על ידי הקמת מערכת שאיבה וטיהור מים, שהזרימו את מי הביוב מבית המלון אל שטח בית הקברות לאחר טיהור חלקי. המופתי הסכים לכך, בתנאי שהעבודה תהיה חשאית ותתבצע בלילות. המועצה המוסלמית השקיעה בבניין שבעים אלף לירות. המבנה בן ארבע קומות מעוטר כולו בערבסקות מגולפות באבן. באולם הכניסה בנו גרם מדרגות קולוסלי ועמודי שיש אדירים. בחדרים היו שירותים צמודים עם מתקני אינסטלציה מודרניים, מעל המיטות הותקנו אפיריונים ולצדן העמידו מכשירי טלפון.[2] בראש המבנה מתנוססת כתובת בערבית המתבססת על שיר קדום שכתב עבדאללה אבן מעאויה, ומעידה על חשיבות המבנה ליוזמיו: ”נעשה ונבנה אנו כפי שעשו ובנו הם”. נראה כי הכוונה במילה ”הם” היא לבנאים במתחם הר הבית במאה השביעית. חנוכת הבניין נערכה ב-21 בדצמבר 1929. בטקס חנוכת הבית השתתפו פקידי שלטון בריטים ונכבדים יהודים וערבים. המופתי חג' אמין אל-חוסייני אף נאם בטקס הפתיחה ושבח את הקבלנים קטינקא ודוניא על מהירות עבודתם. לשם תפעול המלון העבירה המועצה המוסלמית העליונה את תפעול המלון לידי ג'ורג' ברסקי. ברסקי היה איש עסקים בולט בענף המלונאות באותן שנים. הוא תפעל גם את מלון פלטין בתל אביב, מלון פאסט בסמוך לחומות העיר העתיקה ומלון הר הכרמל בחיפה. המלון פעל כנראה עד שנת 1934 או 1935, אז נסגר בשל התחרות העזה עם מלון המלך דוד, וחג' אמין אל-חוסייני המשיך להחזיק בו לשכה. יריביו של אל-חוסייני האשימו אותו בבזבוז ובמעילה.[2] הטענות על פיהן ב-1936 אירח חוסייני במלון את נציגו של היטלר, אדולף אייכמן[4] לא אוששו, וככל הנראה אייכמן לא הגיע מעולם לירושלים. לאחר סגירתו נחכר המלון על ידי הממשל הבריטי לשמש כבניין משרדים. בין היתר, היו בבניין משרדי רישום קרקעות וקואופרטיבים, מחלקת החקלאות והפיקוח על התעשייה.[3] גם אולפני הרדיו של תחנת ”קול ירושלים” החלו לשדר ב-30 במרץ 1936 מבניין זה (בשנת 1939 הועברו האולפנים לבית שידור חדש ברחוב מליסנדה-הלני המלכה). בשל הפיכת הבניין למבנה ממשלתי, חסמו הבריטים את קשתות המבנה עקב פחדם מפיגועי טרור. חוטי התיל שלופפו סביב המרזבים נשארו לעוד שנים ארוכות. ועדת פיל, שהוקמה לחקור את מאורעות 1936, קבעה את מושבה באולם הגדול של המלון. עדויות שונות, ביניהן זו של הנציב העליון ומזכירו, נמסרו שם בדלתיים סגורות.