בידספיריט | מכתב בחתימת גדולי רבני פאס

מכתב בחתימת גדולי רבני פאס רבי יהודה אבן עטר ורבי יעקב אבן צור דף קטן 16/5.5 ס”מ הנה כמה פעמים ראיתי בצרת אחים הנז' כי מטה ידם עד מאוד ושדודים ובזוזים הם שנטלו מהם הקהל סך גדול ויש בידם פסקים להשתלם ועם כל זה לא עצרו כח לתבוע ולא זו אף זו שתובעים מהם ה—מה שאין תובעים לשום בעל תורה ואין אחד מהם יודע בטיב משא ומתן וגם אין בידם במה לישא וליתן כי האחד מלמד תנוקות והאחד יושב במדרשו. אשר על כן לפנים משורת הדין יסייע --- יהודה ן' עטר לא נעלם חסרון משאם ומתנם והכנסתם של האחים הנז' ולמה תלקה מדה”ד כנגדם ומה נשתנו הם מכל הת”ח ואין מטילין קנאה בסעודה ולכן כמקרה כל הת”ח גם יקרם ולא נופלים הם מהם. זהו הראוי והנכון נאם החות' בכסלו שנת תשעים לפ”ק בפאס יהודה ן' עטר יעקב אבן צור רבי יהודה בן עטר [תט”ו-תצ”ג 1655-1733], כיהן כאב בית דין ור”מ בעיר פיס, חיבר פירוש למדרש רבה בכתב יד. החיד”א בשם הגדולים כתב עליו שהיה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלקים קדוש ולא נהנה בכבוד תורה ולא קבל הספקה מהקהל. ו הושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה. רבי יעקב בן ראובן אבן צור (יעב”ץ; 1673, כ”ז באייר ה'תל”ג - 1753, ב' בטבת ה'תקי”ג) היה רב, פוסק, מקובל, דרשן, משורר ופייטן. מגדולי חכמי מרוקו במאה ה-18. רבי יעקב אבן צור נולד במקנס. בילדותו למד תורה מאביו, רבי ראובן. כבר בגיל צעיר הוא התבלט בכישרונו בהעתקת כתבי יד נדירים. הפירוש ”מנחת יהודה” לרבי יהודה בן עטר נדפס על פי עותק שהכין רבי יעקב בגיל חמש עשרה. נשא לאשה את בתו של רבי יהודה עוזיאל. חייו האישיים היו קשים. נפטרו לו ששה עשר ילדים בחייו, ונותר רק בנו רפאל עובד. בגיל עשרים מונה לסופר בית הדין של רבי יהודה בן עטר בפאס. לאור ניסיונו בתפקיד זה כתב את הספר עט סופר. בספר זה נוסחאות של שטרות שונים והדינים הקשורים אליהם. אחת עשרה שנה לאחר מכן התמנה לדיין בבית הדין לצד רבי יהודה בן עטר ורבי שמואל הצרפתי. באותן שנים למד רבי יעקב תורה מרבי יהודה בן עטר, רבי וידאל הצרפתי ורבי מנחם סרירו. לאחר מותו של רבי יהודה בן עטר ירש אותו רבי יעקב כאב בית הדין, כאשר לצדו משמש גם הרב שמואל בן אלבאז ורבה של העיר פאס. בתפקידו זה הוכר כגדול הפוסקים מקרב רבני מרוקו באותה העת. התשובות שהופנו אליו קובצו על ידיו בספר בשם משפט וצדקה ביעקב. כשהנהיג את קהילת פאס דאג שהמיסים בקהילה ייגבו באופן פרוגרסיבי, קרי העשירים ישלמו יותר והעניים ישלמו פחות. לאחר כשלושים ואחת שנים כרבה של קהילת פאס, עבר לשמש ברבנות בקהילת מקנס. ישנה מסורת שסיבת העזיבה הייתה סכסוך כספי עם פרנסי הקהילה. שהותו במקנס ארכה כאחת עשרה שנה. במקנס פעל לצד רבי משה בירדוגו ורבי משה אדהאן. לאחר שרעב פשה בעיר מקנס עזב עם חבריו הרבנים[1] לתיטואן. בתיטואן הקים בית כנסת ושהה בה שנים אחדות. בערוב ימיו חזר לעיר פאס ובה נקבר. קברו בבית הקברות היהודי בעיר פאס הוא אתר עלייה לרגל בקרב יהודים המבקרים במרוקו. לפי דוד קורקוס אשר כתב את הערך על פאס באנציקלופדיה העברית, עם מותו של רבי יעקב אבן צור הגיע לקצו מעמד הבכורה לה זכתה קהילת יהודי פאס בקרב הקהילות היהודיות במרוקו.